באופן חריג לגמרי, אני מעלה פוסט נוסף, באותו יום. זה בזכות ידידי האהוב זאזי, שהפנה אותי לבלוג של מוזטל ופרוייקט 1001 התוגות שלו.
אז קדימה
תוגה נוגה
הלכנו ברחוב אלנבי המרוצף מחדש
העצים היפים, תאורת הרחוב המתוקה
ריהוט רחובי מדליק, ממש סלון לכלות.
בכניסה לשוק הכרמל, בכיכר החדשה
ישב אברום. עייף, ראשו על זרועו ובטנו
נדחקת קדימה על ברכיו העבות. שפתו התחתונה שמוטה
מגלה שני ניבים תחתונים לבנים וביניהם רִיק אדום
לח ומזמין. הסתכלנו באברום. אברום הביט בנו.
עינו השמאלית קרצה בעייפות, ידו הימנית הצביעה על
חבילותינו הצרורות היטב בתחתונים הלבנים, שאריות ממצעד
האהבה, שקיבלנו מהמארגנים מתנה, וידו השמאלית הצביעה על פיו
מחילת האהבה. אח, אברום. אברום, נזכרנו בימי חורף קשים, עת
לא מצאנו זיון אחד לרפואה. תמיד פי אברום המתין לנו: בבית,
ברחוב, בשדה, בשירותים ציבוריים, איפה לא?! מה קרה לך
אברום, שאתה יושב על ספסל מחובר לריצפה בככר הפלסטיק הזו, משמאלך
חנות בורגרים דוחה ומאחוריך חנות תבילינם? עת אנו מהרהרים בתאומות
מפליאה על החיים ועל אברום עקף אותנו זכר צעיר מאיתנו בכמה שנים.
הוא ראה את אברום. אברום ראה אותו. אברום קם ולאט לאט הידס אחרי
הישבן הנוקשה שצעד לפניו. בעל הישבן מדי פעם סובב ראשו כדי להיות
בטוח שאברום בעקבותיו. כמו סוס אל השוקת, כמו כלב אחרי אדוניו כך
אנחנו בתאומות מדויקת התחלנו לפסוע אחרי אברום. התרגשות
בחלציים שלנו, חזקה מתמיד. הגענו לכניסה לבנין. אברום בפנים. הבחור
יותר בפנים. אנחנו בחוץ. אברום נכנס פנימה יותר, ואז קול חבטה חזק, אנחה
עמוקה ומיללת קמעא. הבחור רץ בטירוף וחולף על פנינו. בפנים אברום
שכוב בשלולית דם, ראשו ערוף. דמעות תגובה עטפן את עינינו. הרגשנו
נוגים, רגישים, רוחניים, אמיתיים כלכך. זקפותינו התאומות כמעט קרעו
את תחתונינו הלבנים, שאריות ממצעד האהבה, שקיבלנו מהמארגנים.
רצנו למלון סמוך, שילמו ששים ש"ח והרגענו את התוגה הנוגה
בליל תשוקה.
מאה חמישים מלים בדיוק
תוגה נוגה
הלכנו ברחוב אלנבי המרוצף מחדש, תאורת הרחוב המתוקה, ריהוט רחובי מדליק, סלון לכלות. בכניסה לשוק הכרמל, בכיכר החדשה ישב אברום. עייף, ראשו על זרועו ובטנו נדחקת קדימה על ברכיו העבות. שפתו התחתונה שמוטה מגלה רִיק אדום לח ומזמין. אברום הביט בנו. עינו השמאלית קרצה בעייפות, ידו הימנית הצביעה על חבילותינו הצרורות היטב בתחתונים הלבנים, שאריות ממצעד האהבה, וידו השמאלית הצביעה על מחילת האהבה. אח, אברום! נזכרנו בימי חורף קשים. מה קורה לך אברום, יושב על ספסל מחובר לריצפה בככר הפלסטיק הזו? עת אנו מהרהרים עקף אותנו זכר צעיר מאיתנו. הוא הביט באברום. אברום קם והידס אחרי הישבן הנוקשה שצעד לפניו. התחלנו לפסוע אחרי אברום. התרגשות בחלציים שלנו, חזקה מתמיד. הגענו לכניסה לבנין. אברום בפנים. קול חבטה חזק, אנחה עמוקה. הבחור רץ בטירוף. אברום שכוב בשלולית דם, ראשו ערוף. דמעות תגוה עטפן את עינינו. זקפותינו התאומות כמעט קרעו את תחתונינו הלבנים. רצנו למלון סמוך, שילמנו והרגענו את התוגה הנוגה בליל תשוקה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
