גבר של גברים

פרסמנו בכמה אתרים של לסביות הצעות להורות משותפת, אחריות עלינו, וגם התחלנו לברר אצל כל מיני מתווכים.

זה יקח זמן, אין ספק.

בינתיים הזמנו מעצב בסגנון הפנג-שווי לבדוק את הדירה שלנו ולהחליט איזה חדר מומלץ לילד.

אחרי שהוא /היא י/תחליט נזמין מעצבת שמתמחה בחדרי ילדים.

חוץ מזה

התחלנו למכור אג"ח של תשובה ושל לבייב, עוד יש סיכוי להוציא מהן קצת כסף.

האיש הזה הוא ראש ממשלת פולין, היכנסו לקישור.

הגשם האחרון הזכיר לי תקופה אחרת, בראשית שנות התשעים, את הגן הגדול הנמצא מול רכבת ארלוזורוב ויום סגרירי אחד אחר הצהריים, שבו הסתובבתי שם עייף, עצבני וחרמן מאוד.

הלכתי בין השבילים והעצים ואף נפש חיה לא היתה שם.

לבסוף אחרי 10 דקות ארוכות ומיותרות החלטתי ללכת הביתה, להסתפק בכוס מרק חם ובצפייה-בהייה באיזו תוכנית מחסלת תאי מוח בטלוויזיה הופיעה דמות מולי.

הלכתי לקראת הדמות הזו. מרחוק היא נראתה מושכת, רזה, די זקופה ובצבעים חביבים עליי.

ככל שהתקרבתי יותר הבנתי שכדאי שאלך, אבל הסקרנות, אללי, הסקרנות.

לבסוף עמדנו זה מול זה. הוא בחור רזה, גבוה, פנים מבוגרים שמבט אווילי להפליא עלים ובמאמץ רב הוא לא רייר .

החלטתי להסתובב וללכת מייד, אבל היה בו משהו מכמיר ונוגע ללב.

מה אתה עושה כאן בגשם ובקור, שאלתי.

מבט מטופש הופיע בעיניו, הוא הביט בי ארוכות הסתובב והלך לו לתוך הגשם.

אני זוכר את המבט הזה עד היום.

הטלפון שצלצל בשעה לא סבירה לא ממש הטריד אותי. עניתי ושמעתי את הזונה היקר שלי שנעלם לו בלי הודעה מוקדמת.

סיפרתי לדביר על הבחור שחזר, ושאלתי אם אני יכול להזמין אותו אלינו לארוחה טובה, לתת לו כמה בגדים ולברר לאן הוא נעלם. דביר לא הסכים בטענה שלעולם לא נהיה בטוחים מהרגע שידע היכן אנו גרים, כי הוא בטח מסומם, והוא יראה את הדירה שלנו כמו שאריה רואה עדר זברות, מזון או תיבת אוצרות לשדידה וקנית סמים.

בלית ברירה הזמנו אותו לדירת חדר שלנו, שקנינו לפני חודש ומתכוננים להשכיר, לאחר שיסתיימו השיפוצים.

היא נראית עכשיו זוועה ובכך תיצור את הרושם שדביר רוצה, אין מה לגנוב.

הבחור הגיע. גבוה, רזה מאוד, ראש מגולח לגמרי, אותן עיניים ירוקות מופלאות.

מה קרה?

לאן נעלמת?

הסיפור הרגיל. הוא נתפס בפשיטת משטרה על הבית ברחוב פיין, לפני שהמשטרה סגרה אותו, נלקח לכלא, נשפט ונשלח לגמילה כאופציה לכניסה לכלא.

הוא היה בכפר הגמילה, עבד כמו חמור, ניקה את הרעלים מגופו [כך הוא אומר].

ולמה התקשרת אליי?

טוב, תראה, הוא מביט בי ובדביר, מלקק את שפתיו [רואים איך הגלגלים עובדים חזק אצלו בראש], אני צריך כסף, ואתה בהחלט דלוק עליי, אני זוכר. הוא מביט בדביר לראות מה יקרה, אבל דביר מחייך בזלזול [זונה זה אופי לא מקצוע, אני חושב] ומעמיד אותו מייד במקום.

כמה ציפית לקבל ממנו, שואל אותו דביר בקור מקפיא.

אה, משהו בסביבות 300 שקל.

ומה היית נותן לו בתמורה, שאל דביר

כאן הבחור התבלבל לגמרי, כי הרבה הרי אין לו מה להציע מינית. הייתי נותן לו לזיין אותי אמר לבסוף כמי שכפאו השד.

דביר נחנק מצחוק, ואמר לו, בשביל 300 שקל שנינו נזיין אותך יחד. [הרמתי גבה, מה דביר רואה סרטים כחולים? וואלה, לא ידעתי]

הבחור הביט בנו, עצבות גדולה השתכנה בעיניו. צבטתי קלות את דביר, הוצאתי 300 שקל מהארנק, נתתי לו וניסיתי לשלח אותו לדרכו, אבל הוא פתאום טיפס על עץ הגאווה המקצועית [טיפש שכמוהו], מה פתאום, הוא לא מקבל סתם ככה כסף.

זה התחיל להיות דביק ומייגע.

תגיד, שאלתי, אתה חרמן? זקוק גם לקצת סקס? אתה מתכונן לגמור, גם?

חיוך אווילי עלה פניו.

"היה לנו מדריך בכפר הגמילה שדומה לך מאוד. לילות חלמתי עליו, פינטזתי עליו כשמצצתי לבחורים בכפר או כשתקעתי אחרים, תמיד הוא היה בראשי, והוא כל כך דומה לך" ב-לך הוא התכוון אליי כמובן.

הבנו.

למחרת, הבחור קיבל מעטפה עם אלף שקל בתוכה, שלוש כתובות לגשת אליהן כדי להתחיל לעצמו חיים חדשים, הלוואי.

ולא

אנחנו לא "נשמות טובות" קיבלנו תמורה מלאה לכסף.

אתמול הבלוג שלי חגג 6 שנים של כתיבה.

מעשה בא אחרי מחשבה, והתחלנו את המסע לקראת התינוק. ראינו אצל לטרמן לאחרונה שיחה עם מג ראיין והילדה הסינית היפהפיה שאימצה לה מסין.

הראיון הזה שיכנע אותנו סופית, בארצנו הקטנטונת עדיף כבר לאמץ ילד על קו הרצף של "שחרחר > לבן" רצוי משהו באמצע. תווי פנים של אדם לבן, רצוי לא שמיים מדיי. כיוון שאנחנו שני גברים אולי עדיף שנאמץ ילד ולא ילדה.

פנינו לכמה וכמה מקומות לשיחות מקדימות, להיוועצויות כדי לקבל החלטות כאלה ואחרות.

אז נפגשנו עם עו"ד צ'. גברת בשנות החמישים לחייה. נראית כמו טווס ביום החיזור שלו, צעקנית, כוחנית, מנסה ליצר כמו מיכל דליות אווירה של נקבה אלפא, סמוך עליי, אמא גדולה ואלת פריון.

היא טחנה לנו את המוח בענייני החוקים השונים, מה כדאי ומה לא כדאי בארץ. היא דיברה על מחירים, בוודאי.

אחר כך נפגשנו עם מתווך נמוך קומה וזעיר גוף [שהדליק אותי מייד, אבל אני לא הדלקתי אותו, דביר אני חושב שכן]. הוא דיבר ישר על כסף, דרכים להשיג אח"כ אישור של המדינה, הברחה או קניה חוקית, נשמע נורא.

היינו גם אצל מומחה להפרייה. הוא הסזביר לנו את הדרכים השונות שהוא פועל בהן. איך הוא יצור "פגים" מהזרע של שנינו, והמשך התהליך בבטן המתנדבת וכו' הוא אגב שאל מדוע שלא נשכב עם אישה אחת שנינו ונפרה אותה זה אחר זה [זה אפשרי אתם יודעים], אבל המחשבה להיכנס ולגמור בגוף של אשה עוררה בנו חלחלה אמיתית.

עם זאת יש לנו כיוון ברור לקראת מה אנחנו הולכים.

ככל הנראה ניצור משפחה תלת ראשית: שני אבות ואמא.

לא מעניין אותנו האימוץ.

רציתי גם לספר על הזונה שחזר לפתע, אבל זה יהיה בפוסט אחר.

לחובבי הבלוגים המיוחדים, זה לא בלוג הומואי, הקליקו על התמונה הזו.

אבא שלי החליט להפתיע אותנו ליום "נישואינו" וקנה לנו ציפור קטנה בכלוב, אשר שרה לה מדי פעם.

הסתכלנו בכלוב, אחרי שהוא הלך, קיבל את כל התודות ואת כל הנשיקות, ואמרנו לעצמינו: מסכנה, מה נשאיר אותה בכלוב?

אבל לא ידענו אם לשחרר אותה אם לאו, שמא אינה יודעת להסתדר בטבע ויטרפנה השונרא המרושע הישן בחצר וטורף גוזלי ציפורים הנופלים מהקן.

התקשרנו לכל העולם ובעלו וביררנו, ולא מצאנו תשובה.

בהחלטה נואשת ונועזת

העמדנו הכלוב ליד החלון

פתחנוהו

עפה לה ציפורה נחמדה אל החופש והדרור.

צורי הוא מושבניק. גדל בבית מושבניקי עם ניחוחות מהמגרב וניחוחות מפולניה.

מעולם הוא לא ידע להתייחס לעצמו במושגים של יפה/מושך/מדליק

הגוף היה גוף אותו מלבישים כדי שלא יהיה קר או כדי לא להראות איברים מוצנעים בציבור

נכון שמדי פעם כשהוא ראה הזדווגות של בעלי חיים הוא הרהר בינו לבינו מדוע הוא לא רואה

בחורות באור ששאר חבריו רואים אותן, ואוהבים לדבר עליהן.

הוא גם ידע שאמא שלו תדאג לו לכלה, כמו שצריך.

אבל אז הוא הגיע לצבא

ובצבא היו שתי בחורות שהתחילו אתו במרץ רב, אחת הכניסה אותו למיטה שלה באחת החופשות, אבל לא עמד לו בכלל

הוא היה נבוך אבל לא פגוע, וגם אמר לבחורה שאמא שלו תביא לו בחורה ואז הכל יהיה בסדר.

< נו מה ל'שות, הוא היה קצת טמבואי - הבי"ת רפויה> עולמו המיני היה של גיל 4 בערך.

עד אשר פגש את [ לא את קאראדור, לא לא] דביר. שניהם שירתו באותה יחידה בצבא, ודביר נדלק קשות על המושבניק יפה התואר/המושך/ והקצת "דביל". בקלות רבה הוא הצליח להכניסו לשק השינה באיזה תרגיל מחלקתי, ולזכות בזקפה נאה ביותר וגם אורגזמה מרעידת עצמות.

שלושה חודשים הם היו יחד, וצורי למד מדביר את כללי השפה המינית-הגופנית, שהיתה חסרה לו נואשות. הוא למד לגלות את החיצוניות שלו, את הכוח שיש לו על גברים וגם על נשים. <אבל כמו שגילה לנו פעם, מעולם לא עמד לו עם נשים, וכששלחו אותו לצאת עם נשים, הוא "זיין" אותן עם דילדו, מה שהוציא אותו מעסק הנשים די מהר, לשמחתו>

כפי שברור לקורא התמים, מבורות מינית לעבודה מינית. לצורי זה לא ממש הפריע. הוא אהב סקס, לא היו לו מגבלות של בני זוג וטיפוסים והתניות - כך שכל מי שהסכים לשלם עבורו כמו שצריך קיבל גבר צעיר, חתיך, יפה תואר שמעוניין בסקס. הוא קיבל הרבה "טיפים" שאותם השקיע בצורה נבונה ביותר. <יש לו בנין שבו יש 14 דירות וכולן מושכרות, יש לו חברת תחזוקה לבנין שנותנת שירותי תחזוקה לבניינים אחרים>.

בסוף אחרי 8 שנים נמאס לו מהכל, והוא צלצל אל דביר.

הוא בא לבקר אותנו

היתה לנו שלישיה מרעישה <הוא באמת יפה תואר בצורה מדהימה, וסקסי מאוד ומיומן בסקס>, ואחריה הוא נסע אתנו למושב. פגשנו את הוריו, שוטטנו במחוזות הילדות התמימים שלו. שם ואז הוא החליט על חזרה למושב.

אתמול נסענו לבקר אותו.

הבחור עדיין נראה נפלא למרות שהוא השמין , יש לו חבר צעיר ממנו שנראה נפלא. שניהם מחזיקים ומתחזקים את המשק  של הוריו. הם נראים כל כך מאושרים ויפים יחד.

דיברנו עסקים, בוודאי

דיברנו סקס, בוודאי.

כן, אני אוהב את דביר

אפילו שאני קופץ מדי פעם למיטות אחרות

למרות שגם הוא קופץ למיטות אחרות

אבל

מדי פעם אנחנו מחברים את המיטות האחרות למיטה אחת ומהנה במיוחד

כן

אנחנו בעד נישואים פתוחים לגמרי

כן

אנחנו לא רואים בסקס עם אחר איום על הקשר שלנו

כן

אנחנו נבדקים באופן שיטתי אחת לשלושה חודשים

כן

תקופות ארוכות אנחנו לא יחד בגלל ענייני עבודה ומחוייבויות אחרות

כן

אין דבר שמדליק אותי יותר מדביר על המרפסת במכנסונים קצרצרים, כשהביצים זולגות לו מהן החוצה

נקודת החן ליד כיס האשכים שלו

הפה הרטוב והחם שלו שיודע לטפל בי כמו שצריך

השער האחורי האלוהי שלו, העדין והרגיש שמוכן לקבל אותי בסערה

כן

יש לנו הרבה כסף, כן אנחנו אוהבים לשוטט בעולם, כן אנחנו לא מתביישים לשלם גם עבור סקס

כן

יש בינינו פער של עשרים שנים בערך

לא

אנחנו לא מועדים לפרידה

כן

אנחנו בתהליכי אימוץ ילד, רק בראשיתם

לא

פקידי סעד לא יקראו את הבלוג הזה

כן

אפשר להלשין עלינו למשרד הרווחה.