גבר של גברים

אושר, יבורך היום בו נכנסת לביתי ולמיטתי.

אתמול, בעודנו עורכים קניות ב"סופר" העירוני, בעירנו הקטנטנה, צדה עינו נער שליח. אושר ו"נערים" די הופתעתי.

יקירי הוא אומר לי בקולו העמוק, ועיניו הכחולות מתחילות להבריק בהתלהבות, יקירי, זה בשבילך המעדן הזה.

אבל, אושר, אני אומר לו. אתה אולי תלך מכאן ואני אשאר כאן, ואני לא מתחיל עם אף אחד בעיירה הזו, כי כולם מכירים את כולם, ואין לי חשק להפוך ל"שיחת העיר", מה גם שהילדון הזה בטח עוד לא בן 18 ובטח אני לא מעוניין בצרות.

פחדן, הוא אומר לי ומתחיל לצחוק.

מה אתה כבר יודע שאני לא יודע?

כולם יודעים שאתה בעניני גברים.

זה לא מטריד אותי, נשפתי בכעס, אף אחד מהתושבים כאן לא יכול לומר שעשיתי ולו צעד אחד בכיוון שלו או של ילדיו, ועל המוניטין הזה אני חייב לשמור.

אבל לא מעצבן כאושר יוותר בקלות כזו, גם אם ההסבר הגיוני לגמרי. אושר התחיל לדבר עם הבחור, ואני יצאתי, עליתי על הג'יפ וחזרתי הביתה. חצי שעה עברה והפעמון מצלצל. אושר בדלת עם נער השליחויות. הנימוס מחייב, וכך אני הופך למלצר התורן. קפה, ארוחת ערב, סרט כחול לקינוח. ככל שהשיחה מתפתחת מתברר ש"הנער" הנראה מצויין הוא כבר בן 22, שהוא בכלל לא מהעיירה, שהוא גר באיזה חדר בשכירות.

חגיגת הבשרים, הנקניקים, היציאות והכניסות במיטתי באותו לילה עוררה את חצי השכונה, אני בטוח. שכנתי הידועה  התענינה בבוקר בנימוס אם היו לי "כאבי בטן", ורמזה בפחות נימוס שלא מוצא חן בעיניה כל "הילדים" שבאים אצלך האדון מר... זה לא מתאים לאיש במעמדך ובתפקידך

צחקתי בשמחה אדירה, ויצאתי לעבודת הבורא.

כשחזרתי בצהריים...

זה כבר סיפור אחר.

אתמול אתמול אמר לי אושר:

"צ'מע אני חרמן, ובא לי על נקניק חדש אצלנו במטבח"

אני לא מתווכח בכלל עם אושר, בשביל מה. עלינו על הג'יפ, והופ טסנו אל אחד מהמקומות בהם אפשר לצוד נקניקים שווים באמת..

יצאנו מהג'יפ, שהועמד כך שכל עין מתענינת תוכל לשזוף אותו היטב, ופיצלנו כוחות . מייד ראיתי את הנקניק מהסוג האהוב עלי במיוחד. שחרחר, צעיר, גובה ממוצע. לא חכם במיוחד, לא מעניין אחרי זיון במיוחד. אושר הגיע שלוש דקות אחריי עם נקניק די דומה לי, אגב.

יומיים לפני זה שאלתי את אושר לגבי העדפותיו . אושר אוהב רק גברים בני גילי. זה משמח אותי תמיד שיש צעירים שאוהבים גברים בשלים.

השארנו את שני הנקניקים על העגלה ויצאנו לדיון מעמיק במי אנחנו בוחרים. אפשר היה להעלות את שניהם לג'יפ, אבל לא נראה לי שהנקניק הבשל יתלהב מהרעיון כל כך.

אושר חשב שכדאי להציע להם. מניאק האושר הזה. הכל הוא יודע.

עלינו ארבעה על הג'יפ, וטסנו עפנו לאחד המקומות, שבקור העכשווי מובטח לנו שקט. הוצאתי את האוהל המתקפל מהג'יפ, פרשנו שמיכות, והחגיגה החלה. באמצע החגיגה הנקניק הבשל מתחיל להילחץ. לא יודע מה הלחיץ אותו. אולי הטיפול הלשוני המקיף באחוריו או אולי משהו אחר. הוא רוצה ללכת הביתה הוא אומר.

נשכתי לאושר את תנוך האוזן.

נדפק הציד.

יום שישי, מתניעים את הג'יפ, וזזים למקומות הבילוי המועדפים על הומואים. לפעמים יש בכך סיכון מסויים. הרי אושר יכול למצוא את אהבת חייו החדשה דווקא במקום אליו אנחנו הולכים.

אבל אני לא ממש מוטרד.

נכנסנו אל הבאר האפלולי אושר ואני. אושר נראה כמו מליון דולר, הבן זונה. לבוש בצבעים כהים, מכנסיים המבליטים את חבילתו המתוקה, כל המבטים בו. אני לידו, עם "זנב החתול" בתחתוני נראה כמו "דוד עשיר ושמור היטב". אבל הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אז נכנסנו.

התישבנו על הבאר. הזמנו וודקה קרה. הבטנו מסביב, ואושר מתביית על אחד, בגובה שלי, צעיר ממני, נראה מצויין. הירוק של עיניי הופך ירוק עמוק במיוחד. אני נלחץ. אני נלחץ אל אושר, ואומר לו, שבאנו יחד.

אושר, מחייך ואומר לי, שזה שאנחנו יחד לא מונע שלישיות.

אבל הוא מתחיל, כי הוא אוהב להתחיל.

אז תתחיל.

יש צייד נוסף בבית. סופי השבוע הולכים להיות מרתקים וסקסיים במיוחד.

אושר קם והולך לכיוון החתיך. כמה צחקוקים, מבט לכיווני, עוד כמה צחקוקים ואנחנו, תאמינו או לא, כבר בג'יפ.

קר, קר ויורד גשם.

אז נוסעים לבית של ההוא.

מחרמן לראות איך מישהו יורד לאושר, איך הישבן שלו נפער למעני.

בילינו כמה שעות טובות עם ההוא, הזמנתי אותו לדרום, הוא החל לכחכח בגרונו במבוכה. ואז, אושר, במבט כחול ושיער זהב אומר לו: אתה רוצה לראות אותי עוד פעם?

כמו דג הבולע את הפתיון, אנחנו על הג'יפ בדרך לדרום.

לא אושר לא נראה כמו הפרצוף המפורסם הזה. פשוט חשבתי שלשים את פניו בפוסט של הומואים ישעשע אותי לפחות.

========================

אושר חיכה לי במוסך. הוא לא הכיר אותי לפני שראה אותי, אבל ברגע שראה את פניי מייד, כך סיפר לי אחר-כך, ידע שהוא מכיר אותי, ולי חיכה כל חייו.

נו, בטח, ציניקנים שכמונו לא מאמינים לשטויות רומנטיות כאלה, אבל כנראה שאושר מאמין בהן בכל ליבו, כי מהרגע שנפגשנו לא נפרדנו כלל.

ירדתי מההפלגה הלא מוצלחת שלי, כואב, כועס ומתוסכל במיוחד. הגעתי רעב, חרמן למוסך לקחת את הג'יפ. לידו עמד הבלונדי המדהים הזה. גובה 175 סנטמיטר [לא אוהב ענקים], תכול עיניים, נראה לפחות שרירי, פנים עדינים, ויפים. התקרבתי לג'יפ כדי לקחת אותו, הוא הביט בי, לחץ את ידי וחשמל עבר במהירות כפולה ממהירות האור. דקה אח"כ היינו שנינו על הג'יפ בדרכנו לעיירת מגוריי.

הטירוף המיני שאחז בנו לא יכל כמובן לחכות את זמן הנסיעה, ולכן הג'יפ הוסט מהכביש אל פינה נעימה, שם בטירוף חסר דעת זרקנו את הבגדים מעלינו, וניסינו את כל השיטות האפשריות בגרימת עונג הדדי.

[לא אין ממש סיכוי לתיאור מפורט, שהדמיון יעבוד קצת].

הגענו אל ביתי, ובלונדי שהוחלט ששמו אושר הפך לבן בית. בלונדי רגיש למצבי רוח שלי, אבל כנראה שלבלונדי יש גם כמה תוכניות עצמאיות.

אושר, כך קוראים לו, לאחרון שפגשתי.חזרתי מההפלגה הלא מוצלחת, ירדתי בחופה היפה של אילת והחלטתי שהעיירה הדרומית שבה אני חי, תוכל לנוח ממני עוד כמה ימים.

במוסך ביקשתי את הג'יפ, ומייד עיני לכדה את אושר. אושר הוא מסוג הבלונדינים המגיעים בחופשות הקיץ שלהם לכל מיני מקומות בעולם, ונשארים שם כמה חודשים אם לא כמה שנים טובות.

דווקא המוסך מצא חן בעיני אושר.הוא אוהב גריז, לכלוך, והוא אמר לי, אחר כך, שהוא גם אוהב להתחיל עם גברים במוסך.

שרליל לא קטן אושר. שמסב לי אושר.

שאר עלילותיי ועלילות אושר יסופרו בהרחבה.

http://www.queer-arts.org/khakhar/yayati_lg.htm

נמאס לי קצת מהדרום. כן. הרבה חול, נסיעות ארוכות. קצת משעמם.

החלטתי להפליג באוניה, לממש את אחת הפנטזיות הגדולות שלי: להיות פועל שחור על אוניה ולהזדיין ללא הרף עם שאר הפועלים השחורים.

אתם חושבים שזה קל?

אני לא בדיוק נראה כמו "פועל שחור" , וגם לא בדיוק בגיל שיכול לקרצף סיפונים מלוכלכים. אבל כיוון שהחלטתי להיות פועל שחור על סיפונה של אוניה, צירפתי פנטזיה למעשה והדרמתי לאילת.

באילת יש לי כמה כתובות, בהן אני נהנה לבקר מדי פעם, עם הג'יפ,לתפוס את הזיון התורן, במארב מושלם, והפעם הג'יפ נשלח למוסך לזמן ארוך, באתי באוטובוס, כשעלי רק כסף, תיק עם בגדים להחלפה, ורצון מופרע להיאנס על גב אוניה בזמן הפלגה.

הגעתי לבאר בו מבלים היורדים מהאוניות, וביררתי אם יש סיכוי למצוא עבודה., וכמובן נעניתי בשלילה. ביררתי ברר היטב מתי מפליגה האוניה שמלחיה נראו הכי מופרעים ולשמחתי ההמתנה שלי תהיה קצרה.

שמח וטוב לב התגנבתי לאוניה בזמן, ונתפסתי עליה יומיים אחרי שהתרחקה מאילת.

לא, לא אנסו אותי לצערי. לא לא נתנו לי לקרצף סיפונים. לא עשו לי כלום, ואני לא עשיתי כלום.

באסה.

וכדי לשפר לעצמי ולכם את מצב הרוח, תבואו פה בפנים.

http://www.easyboyfriend.com/art.htm

אתמול נסעתי לתל-אביב לבלות. יש בתל אביב הרבה גברים וצעירים החיים בתחושה שהחיים דפקו אותם, כי הגבר בגברים האמיתי עוד לא הופיע, ואז אומללים שכמותם, הם הולכים כמו תקוע להם מקל בתחת, פנים חמוצים מאוד, ואין להם סקס בכלל. כשכבר יש להם סקס, הם מתאהבים וחוטפים מכות אחר כך.

אבל אני, פרימטיב מהדרום הרחוק, יודע להסתפק במה שיש, ובעיקר לבנות לעצמי תפאורת זיון מענינת. כך, שגם אם הפרטנר שלי איננו אדוניס, הרקולס, בראד פיט או טום קרוז, עדיין יש באפשרותי לפנטז על זיון עם אל יווני דווקא..

הוא , בן כמה הוא היה? הוא נראה מצויין. גובה ממוצע, בטן שטוחה, תחת קטן ומתוק, ויודע להתנשק כמו שצריך. הג'יפ חנה בסמטה צדדית, ליד הפאב אליו נכנסתי. הלכנו אל הג'יפ. בהתחלה הוא קצת אמר: לא, מה פתאום? יבואו אנשים, זה מביך. אמרתי לו: חמודי אבל זה הקטע, זה שיא החירמון, לדעת שבכל רגע יכול לבוא מישהו, אולי המשטרה? אולי רוצח? אולי מציץ? ואולי סתם איזה גנב קטן. אמרתי לו גם: אם זה גנב קטן, מבטיח לך שהוא ימצוץ לך.

כיף להזדיין בג'יפ שלי. המושב ליד הנהג נפתח, וכך נוצרת מעין "מיטה קטנה", אפשר לפתוח רגלים בנוחיות, אם שוכבים על הגב, כמו על שולחן של גניקולוג, ולהיחדר בהנאה רבה, אפשר גם להימצץ ללא בעיות, בכלל זה ג'יפ עשיר בכתמי זרע, אותם אינני מנקה. כך התחלנו את הלילה שלנו, הוא בעל התחת המתוק ואני, בג'יפ. קולות התשוקה ויללות ההנאה שהפקתי הזמינו כמה אורחים מדליקים. שני חתולי רחוב, כלב מדובלל ומציץ אחד, שגילו המשוער 90 שנה.

בתום החגיגה הזמנתי את שותפי לבוא דרומה אתי, אבל הוא כבר היה בפאזה אחרת, של פחד וחרדה. מזמן לא ראיתי גבר מתלבש כל כך מהר ובורח.