גבר של גברים

חשבתי לצ'פר אתכם בתמונות עירום אמיתיות ומזוייפות של דיוויד בקהאם. ידוע לי שהוא חלום רטוב של הרבה הומואים. אותי אישית הוא לא ממש מושך [הוא דומה ליותר מדיי פרעחים שהייתי אתם]

אז קבלוהו במלוא הדרו

                                                                שנה טובה

היום הוא יומה האחרון של שנת 2008.

שנה איומה ונוראה מחד ושנה מופלאה ונהדרת מהצד השני.

אין בי שום ענין לסכם אותה, מה שהתחיל בה ולא הסתיים ייגמר בשנת 2009 או בשנת 2010 או בשנים הבאות אחריהן.

היא עצמה סגרה כמה מהלכים חשובים בחיי.

מי יודע, אולי בקרוב אהפוך לאב

אולי אהפוך גם לסב

הרבה הרפתקאות מחכות לנו בשנים עשר החודשים הבאים.

כן, כן .. היה היו לי שני מאהבים מעזה. שני אומללים, שלא יכלו לחיות כאן, ושם חיו תחת דיכוי אלים, אונס נפשי ופיזי, הדרה ודחייה חברתית. למזלם, הצלחנו להוציא אותם משם, בדרך לא דרך.

היקרים חיים אי שם ביבשת הקרובה אלינו, אירופה. חיים בורגניים ושקטים מאוד. נרפאים מהאלימות ומהסטיות של החברה בה חיו. הם צופים בחדשות על עזה ואינם מצליחים להגיר ולו דמעה אחת.

אולי פעם, כשעזה תהפוך לאזור חילוני קצת יותר, אלים פחות ושונא פחות, הם יתגעגעו לילדותם בחיק אמותיהם, אולי לכמה אהובים אמיתיים שנרצחו על ידי משמרות המוסר, מי יודע.

וגם המאהב שלנו משדרות נחת אצלינו, אתמול.

אני עייף הוא אמר, אני לא מסוגל יותר. הוא בכה.

אין בעיה אמרנו לו, תבוא אצלינו, תחייה אצלינו, בקרוב אולי אנחנו טסים לתקופה ארוכה לאירופה, אז תוכל לקבל את הדירה ולשמור עליה עבורנו, כולל שכר, מה אתה אומר?!

הבחור כמעט התעלף.

אבל אני רוצה גם עבודה.

סידרנו לו עבודה באחד הבנקים הגדולים. הבחור כלכלן בעל תואר שני.

ובכלל, כהורים לעתיד, אנחנו מתחילים לחשוב קצת אחרת.

כן, כן

אירחנו אתמול את האם העתידית, הזמנו את אבי, את הורי דביר.

ההורים היו חסרי מנוחה, וכל הזמן צלבו אותה במבטיהם ובשאלותיהם.

החבר הנקניק של אבי, שאל: מה את לא תגדלי את הילדים?

והיא אמרה לו: אלה לא ילדים מהביציות שלי, אז מה "אכפת" לי מהם.

אבא שלי: מה זה "מה אכפת לך מהם?" הם יוצאים מהבטן שלך, ואמא היא זו שהילדים גדלים ברחם שלה, לא?!"

כאן התערבתי, ואמרתי לאבי שידבר בנימוס, כי הוא אורח שלי, ועליו להתנהג בהתאם.

הבחורה צחקקה, ושאלה את אבא שלי אם "בא לו עליה". זה היה מוחץ. הוא התקפל כמו אקורדיון שיצא ממנו לגמרי האוויר.

לאחר שהבחורה יצאה לדרכה, עם צ'ק [כל אירוע אליו הוא מוזמנת כאם עתידית יעלה לנו כסף, אלא מה?! וזה בסדר גמור מצדנו!], נשארנו עם ההורים.

אה, ההורים לא אהבו את הרעיון כלל ועיקר.

במיוחד הם לא אהבו את הרעיון שדביר ואני נחייה כשנה באחת הארצות באירופה [לא טרחנו לומר איזו, אין לנו עניין בקרובים מבקרים], והם "ימותו" מדאגה.

אמרתי לאבי שבקרוב יש לי יומולדת, והוא צריך לתת לי מתנה, ואני מבקש 10,000 ש"ח לצורך הולדת ילד.

הוא השתנק פעם שניה, המסכן, אבל הזכרתי לו שהוא דחף בוכטות של כסף לילדי האחים שלי, אז גם לי מגיע.

ויגיע, כולל קרן שהוא פותח עבור התינוק/ות שתפתח בעוד 20 שנים.

אכן, ליל "עבודה" מוצלח מאוד לי ולדביר.

<אינני אוהב לדבר על הורי דביר, אבל אני יכול להרגיע אתכם, הם לא נתנו פחות מאבי>

אנחנו בבית, מול המחשב, מחטטים בין תמונות של גברים, ומתחשק לנו לשתף אתכם קצת, הולך?

הר ברוקבק?

זו האמת..

מאוכזבים?

יש עוד..

ועוד..

ענק, ענק..

אני רוצה לחזור ולהזכיר לכל מי שקורא את הבלוג שלי, שכדאי מאוד לדעת שהכותב הביוגרפי איננו זהה לכותב הוירטואלי, ולכן צריך לקחת את המידע של קאראדור בעירבון מוגבל ביותר. קאראדור הוא גבר דמיוני, ששואב מקצת מהחומרים לפוסטים שלו מהביוגרפיה של הכותב הביוגרפי.

תודה *

* פשוט נזכרתי איך לפני כעשור הייתי קרבן למתיחה, שבה הכותב/ת לא טרחו לעדכן את הקוראים שלהם בדבר הבדיון המהותי של הטקסטים שלהם.

תגידו מה שאתם רוצים, אבל תספורת הערווה מ-ד-ה-י-מ-ה 

אז אתמול בקול תרועה נחתם החוזה, נבחר הרופא שיטפל, נבחרה הארץ בה יבוצע ההליך, נקבע כמה כסף ישולם לאשה, ועוד הרבה דברים אחרים חשובים.

לכל הדואגים, אין מה לדאוג לחשבון הבנק שלנו, ישאר לנו עוד הרבה מאוד כסף

אין מה לדאוג לאשה שנבחרה, היא יודעת היטב מה היא עושה

אין גם מה לדאוג לצאצאים שיוולדו, אנחנו לא איזה זוג חיות

 האזרחות של הצאצאים לא תהיה ישראלית, אם כי נגדל אותם פה בארץ, כמובן.

מומלץ להקליק על התמונה לקבלת מידע