גבר של גברים

לפעמים, כידוע, הדרך לגיהנום רצופה

בכוונות טובות, מניעים נאצלים, ומה לא?!

אחרי כמה פעמים בהם התברר שמספר הטלפון

שהוא נתן לקח אותי למענה של קולות נשיים

רועדים מפחד, כעס או סתם שעמום, קיבלתי

את המספר שלו, והוא את שלי.

מאז הקרציה לא מפסיק להתקשר.

בבקר,בצהריים, פעם שמונה פעמים בזו אחר זו.

האם תעמוד לו זכות יופיו?

אני לא ממש בטוח.

השנה הראשונה של העשור השני של המאה העשרים ואחת.

תחשבו רק שבמאה העשרים, שנה זו פותחת את העשור של מלחמת העולם הראשונה.

אז לצורך הנוסטלגיה -

אז זהו הוא טס והלך לו

נשארתי זקוף אבר, אך

לא ממוטט, כאילו מה קרה?

ציידתי אותו בכל הפרטים החשובים

ארגנתי לו כמה קשרים

הלוואי ויצליח לו שם.

ואני מאידך

הלכתי למפגש-שידוך עם בחור מקסים

בדיוק אבל בדיוק מה שאני צריך.

החלטנו, ארזנו את עצמנו ועוד 3 זוגות וטסנו לצפון.

הגענו לחוות צימרים, התכנסנו באחד, פתחנו את הג'קוזי

מאותו רגע אנחנו בתוכו

מדי פעם אנחנו קופצים ל-לאפטופ לכתוב הודעות.

שבת שמחה לכולכם ולכולכן.

ונמסר לי שהוא עוד חודש הולך

זהו עוזב את המקום כאן, עולה על מטוס

יש לו כסף, סגר את החובות

אני ממש מקווה ששם, לאן שהוא הולך ימצא את חייו

שהלכו לו לאיבוד עם עולם תחתון, חובות והימורים.

נכון הוא כבר לא יהיה "שלי" ולא יהיו לי שעות עונג גופני ונפשי אתו

כבר לא אהיה "מתוקי", "החתן שלי, בטוח" יותר.

אז אתמול הייתי בייביסיטר לסופרמן בן 5, לספיידרוומן בת 2

והיה כלכך נעים, מדליק ומרגש.

הלכנו בתהלוכה אחרי טרקטור עם עשר עגלות שחוברו אליו, בתוך עגלה קבוצת פעוטות מאושרת ושמחה וצווחת מרוב אושר

אחרי התהלוכה, הריקודים משחקים עברנו אל בית התרבות שם אכלנו קצת, שתינו קצת, שיחקנו בפינות הפעלה

הדבקתי לי קעקוע זמני של חיפושית

ואז סופרמן רצה לקפוץ מראש רהיט גבוה שעמד במרכז

וקפץ הישר לזרועותיי במחוות אימון כזו שכמעט התעלפתי מרוב שמחה

והספיידרית הקטנה, חייכה, ורקדה ושלחה לי נשיקות מלוא החופן.

מה צריך אדם בחייו?

ליטפתי לו את הרגל

אמרתי לו, איזה שעמום, למה לקחת אותי לכאן

ליטף לי את הרגל בחזרה, כי אתה יהודי, כאילו?!

ומאימתי זה חשוב לך אם אני יהודי אם לאו, שאלתי

ומאימתי נהיה לך חשוב לגרור אותי למופעים משעממים של גברים השרים דרך האף שלהם

אה, הוא אמר, חכה ותראה

אז חכיתי ואחרי חמש דקוץת הופיע גבר גבוה

הוא חייך אליו, נופף לו בידו

והסוף

את זה כבר לא צריך לתאר, נכון?