גבר של גברים

חיפשתי בגוגל תמונות, שני ייצוגים לצירוף הידוע כל כך באנגלית : Coming out.[המילה ארון שהיתה חלק בלתי נפרד הושמטה במהלך השנים] בעברית זה תורגם מילולית - לצאת מהארון, ונדמה לי שהצירוף עדיין קיים כלשונו.

זה הייצוג הראשון

לבד מהעובדה שהתמונה הומאית, סקסית ומינית על פי הקונוונציות המקובלות, שימו לב איך אנחנו "מציצים" דרך חור המנעול בשלישיה. המסגרת הוורודה מעצבת את ההקשר המדוייק. התמונה הזו נלקחה מ"פנזין" ששמו "Comig out".

הייצוג השני הרבה יותר הומוריסטי, שימו לב:

האייקון הזה לקוח מאתר הזה,  בשפה הגרמנית.

התמונות האלה מציגות מצג מעודד של יציאה מהארון. אבל, אני מניח שלו הייתי נכנס לאתרים אחרים, ולא מחפש תמונות הייתי מוצא סיפורים קשים ולא קלים לצד סיפורים משעשעים בענין הזה.

אין בי יכולת לשפוט מה קורה כיום בתחום הזה. יש אומנם כמה בלוגים ברשת של צעירים הנמצאים בשלב של יציאה מהארון ומתוודים - מספרים על חששותיהם, לבטיהם. החלטתי שאספר את הסיפור שלי. [לכל אותם המתבלבלים תדיר בין קאראדור לבין הדמות מאחוריו, סיפור היציאה הזה מהארון הוא הכי קרוב למציאות שלי, לא של קאראדור]

הייתי חצי שנה לאחר הגיוס לצבא. סיימתי טירונות לא קשה במיוחד [כן, בטח הרבה סקס במקלחות המסריחות] ועמדתי באמצעיתו של קורס ארוך וקשה שבעקבותיו ההצבה שלי ביחידה העמידה איום ישיר עליי. כמו שתפסתי אז את הדברים, האיום היה בשני מישורים: הראשון שדי מהר יגלו שאני הומו, ואז או שאהפוך למזרון או אנודה והאיום השני, אשכרה, מוות. החלטתי שאני רוצה לעזוב את היחידה ואת הקורס, ולצורך כך הייתי זקוק לתמיכה של הוריי. כלומר, שיצטרפו לטופס בקשת העברה, או אם יתקשרו אליהם יגידו שזה נכון.

כמו כל החלטה רצינית בחיי, לקח לי זמן להחליט אותה, מהרגע שהחלטתי, הכל קצר, ישיר ובלי סיבוכים מיותרים, לכאורה. יום שישי, אחר הצהריים, לפני הארוחה המשפחתית - התזמון, תמיד הייתי גאון תזמון - הושבתי את שני הוריי, ואמרתי להם" תראו אני רוצה לעזוב את הצבא " [איך , איך אפשר לומר דבר כזה לשני "שרופים" על הצבא?]

למה? מדוע?

כי אני הומו

אבא שלי פער זוג עיניים ושתק, אמא שלי - אפשר לרפא את זה? לא עניתי לה בציניות, זה נשאר לנצח, נולדים עם זה.

טוב היא עונה לי בלא פחות ציניות - אז תשתדל לא לשתף אותי במה שקורה לך בחיים ההומואיים שלך.

כך יצאתי מהארון.

אם המורה שלי בתיכון היה נראה כך, אולי הייתי מבין את הסיבה למשיכה המטורפת שלי אליו. לא שהוא נראה רע, מה פתאום...

אם חודש אפריל, חודש החירות הפך בבלוג שלי לחודש גילוי כל הכשלונות, האסונות והצרות של קאראדור, אז הנה אני מצרף עוד סיפור מביך .

כיתה י' בתיכון. אני  פעיל מאוד מבחינה מינית. תחילת השנה נכנס המחנך לכיתה. גבר שרירי, בעל שיער ארוך עד כתפיו, נמרץ מאוד ואני תוך שניה מתאהב בו.  [זה לא משנה שהיית מאוהב ב-ע' זהוב השיער, שפיתיתי את ר' השחרחר מהכיתה, ששלחתי מכתבי תשוקה ל-ע' מהכיתה המקבילה] כולם נעלמו מול החוויה של גבר אמיתי כמו שאני התיחסתי אז למושג הזה. הוא היה המורה שלנו .

במשך חודש התעסקתי עם עצמי, עם הבושה שלי, עם הפחד שמא הוא יספר להוריי. לא העליתי על דעתי את  הצירוף: הטרדה מינית . במיוחד לא העליתי על דעתי שהוא לא הומו כמוני. הייתי משוכנע, שזה שאציע את עצמי יגרום לו לאסוף אותי בין זרועותיו ולעשות בי מעשים שגרמו לי לפעמים באמצע שיעור אתו לרוץ לשירותי ביה"ס ולאונן.

אז, בן 16, לא תמים כלל, לא בתול כלל ועיקר - מכיר הרבה גברים מבוגרים ממני, עם חלקם שכבתי יותר מפעם, עדיין היתה בי אותה חרדה בסיסית של  לא להתבזות בפומבי. לאחר דיונים מעמיקים עם שניים מחברֵי הלילה שלי הבנתי שהגיע הזמן לעשות מעשה.

בלי חזרות, ללא תסריטים מסובכים וללא תכנונים מיותרים פניתי אליו בתום השיעור, וביקשתי פגישה. מייד הוא קבע פגישה, ובשעה היעודה הייתי באחד החדרים המסריחים מסיגריות המיועדים לפגישות מסוג זה.

אחרי טקס הפתיחה השגרתי, הוא שואל סוף סוף  על  מטרת הפגישה.

בלי לחשוב פעמיים: המורה [לא אכתוב את שמו כמובן, 'שתגעתם] אני מאוהב בך. ככה ישר על השולחן, בלי הכנות מוקדמות. ראיתי אותו מחוויר, מסמיק, אצבעותיו התפתלו, ונראה שהוא איבד את עצמו. מה? הוא לוחש. המורה אני מאוהב בך, אוהב אותך .

הוא קם, פתח את הדלת והודיע לי: עוף לי מהעיניים ומייד. נבהלתי, קמתי ועפתי לו מהעיניים.

לא ממש הוטרדתי מהתגובה האלימה הזו. היא נראתה דווקא סבירה לנוכח ההודעה המרעישה ש"הפלתי עליו", ודווקא הערכתי אותו על "גבריותו" - כי כל גבר אחר שהכרתי אז מייד היה קופץ על האפשרות. לא ויתרתי. למחרת פניתי וביקשתי אתו עוד פגישה אחת. כאן הוא כבר היה "חכם" יותר ושאל אותי, בשקט, על אותו נושא? אמרתי לו שכן. ללא היסוס הוא הרים את ראשו ואמר לכיתה: אתם יודעים שק' החבר שלכם לכיתה מאוהב בי?

הסמקתי עד לשורשי שערותיי [לא משנה שכל הכיתה ידעה שאני שרלילן ואפילו היה לי כינוי עם מוצץ בסוף]. הדמעות מילאו את עיניי וחשבתי שעוד רגע אני מתעלף או מקיא .

עזבתי את הכיתה, הלכתי הביתה באמצע יום לימודים. לאמי אמרתי שהמורה העליב אותי לפני כל הכיתה, וסירבתי לומר מה הוא אמר.

אמי המתוקה שנאה בתי ספר מאוד, שנאה מורים עוד יותר ושנאה מורים המתעמרים בילדים, במיוחד באלה שהם ילדיה. שיחת הטלפון שלה עם מנהל בית הספר היתה לא נעימה למנהל בית הספר שעדיין לא ידע כנראה דבר.

למחרת הוזמנתי לשיחה עם מנהל בית הספר - בשיחה קיבלתי הרצאה ארוכה על זהות מינית  ועל גיל ההתבגרות.  המורה האהובה עליי ביותר בבית הספר "אימצה" אותי עוד באותו יום, והמורה - הוא כבר לא הגיע יותר לבית הספר. ואמא שלי ואבא שלי - האם מישהו טרח לומר להם איך המורה העליב אותי? מתברר שלא.

הערה הכרחית - כל קשר למציאות הוא על אחריות הקורא בלבד.

פוסט זה מוקדש לנמרוד בידידות רבה.

בהמשך לפוסט הקודם שלי בו תיארתי איך הושפלתי , הנה דיווח ישיר מהגן הכי מפורסם בארץ, נו טוב אולי גן העצמאות בירושלים יותר מפורסם, בטח גן האם בחיפה  לא פחות ידוע והגן בבאר שבע, בו זכיתי למנדבושקעס בפעם הראשונה בחיי הכי מפורסם, אצלי, במיתולוגיה הפרטית שלי.

אז

אתמול יצאתי רזה, שרירי לבוש היטב מריח נפלא לחפש לי זיון ידידותי, טעים ואפילו מרגש במיוחד בגן.

כל יפי הנפש שמראש מזדעזעים מהמילה זיון אני חייב להבהיר, שאין לי ענין בבן זוג, ביחסים ארוכי טווח ו/או בחבר נפש. אני יוצא לגנים ציבוריים כדי לפגוש מישהו, להזדיין אתו ולא לפגוש אותו אחר כך יותר. אני בדרך כלל מסרב להזדיין בגן עצמו, ישנם מספיק בתי מלון בתל אביב שלא מעניין אותם מי אתה, בתנאי שתשלם את הסכום הנדרש לשעה , שעתיים או לילה שלם.

כך אני סובב לי מלא גאווה בעצמי, במראה שלי בסקס אפיל שלי, ורואה את כל הפירחולינות [אוחצ'ות] סובבות להן בפירואטים נצחיים בשבילי הגן, מחפשות מחפשות בהיסטריה מוחלטת - מישהו. אני מאידך יודע שמישהו יגיע, רק צריך סבלנות, זמן וסבלנות.

והנה אני רואה את המועמד הראשון. בן 30 וקצת, מבנה גוף נהדר - קצת מריח מזיעה - אז מה, ועוד לפני שאני אומר ג'ק רובינסון כולו עלי. מלטף, ממזמז, מכה במרכז גופי באמצעות מרכז גופו, מחכך את קדמת מכנסיו בקדמת מכנסיי. מלא התרגשות אני עוקב אחרי המאמצים שלו המלווים בקול ניחר מתשוקה. אבל התיק שלי מתחיל לנוע באופן חשוד על הישבן שלי.

הוא קולט שאני קולט, אז הוא שואל אותי - מה אתה אוהב לעשות? מבטא תשוקת אמת אינסופית. כאן כמעט ונחנקתי מצחוק, אמרתי לו: צ'מע לא ממש נעים לי ונוח לי כאן [צריך תמיד לשמור על פאסון, על נימוס ולהגן על עצמך מפני חוליגנים] "הרמתי את החצאית" וקדימה זזתי משם במהירות.

התיק היה חצי פתוח. הוא הספיק לבדוק מה יש בכיסים הרכוסים, אבל לא באופן מלא. כייס גרוע מאוד.

לפני כמה שנים בירושלים היה לי אירוע די דומה עם בחור שחרחר, דק גזרה שנישק בצורה מדהימה, וכאשר אצבעותיו סרקו את הגוף של הקרבן הן היו טעונות בכל כך הרבה חשמל אירוטי שהיית מוכן שהוא יכייס לך גם את הלב, לו היה יכול. הכייס הירושלמי זכה להרבה ביקורים שלי, כשהייתי מטמין בכיסים ההדוקים שלי שטר של 20 שח', איזו שרשרת זולה במיוח דשקניתי, וכך חגגתי בטירוף חשמלי בעודני נבזז ומכוייס ללא רחמים.

הכייס הנוכחי היה כלכך מגושם, כלכך גרוע כלכך לא מגוייס לעבודתו שכמעט הבנתי שהוא רוצה שאלך. אז הלכתי.

או אז עברתי על פני ספסל עליו ישבו  שלושה בחורים. אחד בלונד-מזעזע  , אחד שחור כהה  ושלישי חביב, שאפילו חייך אליי.

חייך אז נעצרתי.

הוא התקרב מחייך אליי.

ערב טוב, אני אומר לו

ערב טוב, הוא עונה - יש לך סיגריה?

אני לא מעשן, עניתי

טוב, אז שלום.

כן, כן זה גן העצמאות בתל אביב. לא לצפות בגן הזה לסקס פתאומי , חריג, יוצא דופן. אבל שרלילן הוא שרלילן הוא שרלילן. תמיד חייבים לדעת להסתכל בשוליים של התמונה, לא במרכז. המרכז הוא ההסוואה הגדולה והמסיכה. השוליים הם האמת וההפתעות הגדולות.

הוא יפה, הוא עדין, הוא לא גנב, הוא אומלל מאוד, הוא ישן אתי כל הלילה, הוא סיפר לי את סיפור חייו המזעזע [אם הסיפור אמיתי] , ואולי אולי ניפגש שוב.

מי יודע?

ולענין אחר - שתי תמונות מהרשת

שמתי לב שסיפור הכישלון שלי בספרייה עורר תגובות רבות של הזדהות, ואפילו קיבלתי כמה הצעות איך להשיב את הזמן לאחור.

כל בר דעת יודע, שכל טורף על, למעט האדם המגדל את טרפו לידו, זוכה בדרך כלל בפעם אחת מתוך עשרה נסיונות לתפוס את טרפו, סטטיסטית. כך שאם אני טורף על סביר להניח שתשעה נסיונות מתוך עשרה יהיו ללא הצלחה.

אבל אני רוצה לספר לספר לכם איך מרגיש אדם שמן שמסתובב בגן העצמאות בתל אביב.

לפני כמה שנים שקלתי 120 קג'.

שמן, מזיע נושם בכבדות ויורד על פיצות משפחתיות לארוחת ערב, לבד.

מי שלא היה שם, בחווית ה"היות שמן" ובתסכולים האדירים שנובעים ממנה, עת כמות הדחיות לסקס עולות וצומחות בטור גיאומטרי ביחס ישר לכל ביס מהפיצה עתירת השומן והקלוריות.

ערב אחד או אולי היה כבר לילה חרמן בצורה מטריפה, חסר כל רצון לסקס מזדמן אלא לסקס ארוך על מיטה לאורך הלילה יצאתי לגן העצמאות בתל אביב. גם כאן יספרו לכם יודעי דבר שהפרחות הרבות הגודשות את הגן לא משתינות בכיוון של אנשים שמנים שלא דומים בצורתם לתמונות של החתיכים מעיתוני ההומואים או מסרטי הפורנו העדכניים שהם רוכשים. שהרי פרחה היא פרחה ולא חשוב אם היא ממין זכר או ממין נקבה. יש לה כמה שאיפות בסיסיות בחיים, שאפשר לסכם אותן בשני עקרונות:

1. להזדיין עם הגבר היחיד, המיוחד והמדהים להתחתן אתו

2. להישאר יפה ומדהים עד יום מותו

השתרכתי לי בשבילי הגן. מסתכל נואשות בכל פרחיה שעוברת על צדודיתה הדקיקה, ששולחת בי כאבי דקירה חזקים ורואה את המבט המזלזל, הבז הלועג בי. מדי פעם נכנסתי למאורות הסקס האנונימי [כן, למי שלא יודע - יש מקומות שאפשר תמיד להצטרף לסקס קבוצתי. מומלץ להצטייד בקונדום ולחסום חדירות מאחור] וחטפתי בחילה. מעולם לא חיבבתי סקס קבוצתי-אנונימי בגן העצמאות.

לאחר שעה של הליכה בכל המקומות, לאחר שהדכאון המבורך אפף אותי בשנית, לאחר שחולצתי נרטבה מזיעה והמכנסיים שפשו לי את הירכיים הבנתי שאם אינני עושה מעשה אני מפסידן באמת. והרי אני, צייד, שרלילן. מי שרגיל שתמיד אומרים לו כן. חלומם של הרבה גברים [נו גם אני פרחה, מה חשבתם].

אתרתי את הטרף סגרתי עליו והושבתי אותו על ספסל לשיחה קצרה.

הוא לא נראה מעוניין ממש, אבל כנראה שהמלכודת שנפנפתי בה לעברו היתה משמעותית. [שיחה אינטיליגנטית, חוש הומור, אירוניה עצמית הם לפעמים מקדמי סקס רציניים] אחרי רבע שעה של משחקי חיזור שאלתי אותו אם הוא רוצה לבוא אלי.

וזו היתה תגובתו:

למה תמיד אני נדפק עם כל המכוערים והשמנים

מי שלא הבין, אחזור על דבריו בפעם השניה:

למה תמיד אני נדפק עם כל המכוערים והשמנים

אני חושב שזו היתה אולי הפעם השניה בחיי שהפה שלי נפער לרווחה בתדהמה מוחלטת.

לא אמרתי כלום, קיפלתי ת'זנב והלכתי ובלבי הוא קולל בכל הקללות הכי איומות.

אותו לילה ירדתי על שתי פיצות משפחתיות

צפיתי בשלושה סרטים פורנוגרפיים

קניתי לי סקס עם פרחה מדהימה שהשמיע את כל הקולות הנכונים.

הערה חשובה - זה דווקא סיפור אמיתי בניגוד להרבה פנטזיות מומצאות בבלוג שלי

היום הלכתי לספריה. שמח וטוב לב נכנסתי לספריה. היו לי שקיות מניילון של קניות אחרות.

לידי עמד ליד הדלפק בחור נמוך מעט ממני, שיערו בלונדי שהיו לו ארבעה ספרים.

הוא ציין אותי לשבח על בחירת הספרים, ואני בציניות הידועה שלי - אתה מחמיא לפרופסור לספרות?

הוא שלח לי מבט עמוק לעיניים ואמר שמותר לפסיכולוג, ואני אמרתי: נחליף מספרי טלפון.

אז הוא חיכה למספר הטלפון, אבל לא פעל מצדו לתת לי את המספר שלו.

היה רגע מביך - הספרנית הביטה בנו

כן היו לי משקפי שמש

כשיצאנו יחד הוא שאל אם אני באמת פרופסור לספרות

צחקתי ואמרתי שלא, ונתתי לו

ללכת בלעדיי

הציד הדגול, השרלילן שלא מחמיץ אף הזדמנות

כמה שדפקתי את הראש בקיר היום

היי

אם אתה קורא אותי

כן, כן אתה

תיצור קשר

אני שונא את הצ'אט לסוגיו השונים.

אני יודע שעבור רבים זו התחלופה ה"נקיה" לשיטוט בגנים ציבוריים או בסאונות נושאות חיידקים מסוכנים.

 אני שונא את הצ'אט.

השיחה המקובלת בצ'אט מתחילה בבירור הגיל, מקום, צבע שיער, שעירות, משקל, יש/אין קוביות ואח"כ החלפת כמה שנינויות לא שנונות  ולבסוף החלטה למי יש יותר גדולה [מכונית, דירה, מיטה] או למי יש יותר גדול וזזים הלאה.

הצ'אט היותר מתוחכם מלווה כבר במצלמה, ואז אפשר לבדוק את הסחורה עוד לפני שיוצאים מהבית- פיכס.

אני מעדיף את הדמיון, ההתרגשות, הריח של החרדה והתשוקה, הרצון להפשיט את המכנסיים שיוצרים בגזרה שלהם קימורים מסעירים.

לא רוצה סקס קנוי בסופר-סל ארוז ומוכן על פי בקשה.

לא רוצה לדעת מה יש לגבר בתחתוניו לפני שאני רואה אותו בחיים, לבוש בחיים ומריח אותו בחיים.

אז הנה כמה פנטזיות :

אחת הסטיות שלי היתה חיבה עמוקה לקציני צבא. משהו בלבוש, בסימני הדרגה, בהליכה כמו נעוץ להם מקל בתחת, הגבריות המאצ'ואיסטית כל אלה חירמנו אותי עד טירוף. [היום הרבה פחות].

אז במסעותיי בשדות הציד הזכריים שלי, לא פסחתי מעולם על צֵיד קציני צבא צעירים, נאים, גבריים. ללא הבדל בצבע, במוצא, בגזע - אבל העדפתי אותם נמוכים ממני [זו סטיה נוספת שלי, הקיימת עד היום. כל הגברים שלי נמוכים ממני באופן בולט].

כך פגשתי את י'.

קצין ביחידה קרבית, קרבי, נמוך ונוטה לעגלגלות, אם כי אז הוא עדיין הצליח לשמור על מראה שרירי וחטוב.

הוא היה מפוחד מעצמו מאוד.

הוא פחד מהמיניות שלו

אבל הוא ידע היטב מה הוא אוהב במיטה, או כן.. הוא בהחלט ידע.

פגשתי אותו כשהוא היה סרן בדרכו החוצה מהצבא, עם רצון עז להתחתן ולהיות עורך דין

היתה לו חברה - בה קינאתי נורא, כי בסופי שבוע הוא היה אצלה

הוא רצה להראות לי תמונות וסירבתי לראות

רציתי להיות אתו כל לילה

אחחחחח

הוא היה תאווה לנפש, לגוף ולחיים בכלל

עד

שערב אחד הוא הגיע במפתיע

חצי שעה אח"כ הגיע טלפון מאיזה קבוע - נוכח נעדר - שחייב היה לפגוש אותי

הקצין נעלב והלך

ומאז

נעלמו עקבותיו.