גבר של גברים

השבועיים האחרונים היו טירוף של פרידות נרגשות ופרידות צעקניות.

שלומי כבר לא גר כאן יותר.

זה היה צפוי.

אני מכיר את שלומי שנים רבות.

בלילה בלילה, הוא ניגש אלי. העיר אותי ובכה. אספתי את הילד המקסים, שאני מכיר כבר הרבה שנים אל זרועותיי וניחמתי אותו.

שלומי הולך כשהוא רוצה, ואסור לנסות לעצור אותו.

שלומי מפחד להישאר במקום אחד.

אבל את אושר זה לא ממש מעניין. אושר מאוהב בשלומי מעל לראש.

אבל את שנעשה אין לשנות

נשארנו אושר ואני בבית, עצובים, מבולבלים.

הזדיינו כמו מטורפים פעם אחר פעם כדי להשכיח את הכאב, נכנסנו לצ'אטים והבאנו כל מיני חתיכים חלקים, בעלי זרגים גדולים, יורדים, מקבלים פוערים ונפערים - תהלוכה של גברים עברה בביתנו, כל צבעי הקשת האנושית, כל הגבהים, הריחות המנהגים המיניים.

ושלומי נשאר בנו, נטוע חזק.

אושר, אנחנו נוסעים מכאן, אתה יודע.

השכרנו את הדירה למשך שלושה חודשים, אנחנו במקומות אחרים, בנופים אחרים.

השדון התחיל לחזור לטירופו המוכר.