גבר של גברים

גם זה קורה לפעמים. כאבי ראש וכאבי גרון והרגשה איומה.

הלכתי לרופאה. הציצה בתיק האישי, קראה את כל מה שצריך, נתנה תרופות וקדימה הביתה.

חשבתי להתקשר לאבא שלי, שיבוא עם החבר שלו לטפל בי קצת. אחר כך נזכרתי שהוא והחבר טסו לתורכיה לשבוע ארוך.

אז התקשרתי לדור החדש. דור, למי שאולי שכח, גר אצלי בדירה, אבל אנחנו כבר לא זוג. התקשרתי אליו לעבודה, כי כשחזרתי מהרופאה רק אני והבית היינו יחד.

ספרתי לו מה מצבי, ושאלתי אם ישנה אפשרות שיעזור לי, לו אזדקק לעזרה.

עד עתה מעולם לא נזקקתי לעזרה בזמן שהייתי חולה.

הפעם הרגשתי את המחלה משתלטת עליי.

דור הסכים.

ולצערו באמצע הלילה לקח אותי לחדר מיון.

בחדר המיון אבחנו התייבשות, דלקת חריפה מאוד בגרון- בקיצור מחלקה פנימית וכל הטראראם מסביב.

אני שונא בתי חולים.

אני לא נדלק על רופאים, אחים, אחיות, סניטרים [למרות שפעם גילח אותי סניטר חתיך במיוחד לניתוח בטן קטן. מזל שלא עמד לי]. מחלקות פנימיות מלאות באנשים שחרא להם. המחלות שלהם לא הירואיות במיוחד, הכאבים מציקים.

בליתי את הלילה שם, הרופא ביקש שאשאר עוד יום, אז נשארתי עוד יום ועוד לילה.

חזרתי הביתה

עצבני, רעב, חולה.

רק הבית ואני היינו יחד.

החלטתי לקנות כלב.

זהו.

אבל לפני זה, ממתק קטן

כל קשר למציאות מקרי עד מקרי ביותר. הכל תוצאה של הזיות בגלל צמא ורעב וסקס משובח במיוחד.

שמתי לב שעד עתה לא טרחתי לספר על הביקורים של אבי אצלי. הרהרתי ביני לביני אם הגיע הזמן להוציא את אבא שלי מהארון שלי ולהציגו לפניכם. כי אבא שלי הוא אדם לא רגיל ולא שגרתי, וכל סיפור עליו מעלה בי רצון למחוק אותו דקה אחרי שכתבתי אותו. אבל הפעם, כיוון שזה יהיה סיפור בעל רוח אופטימית משהו לא אמחק אותו כמובן.

                                       *                        *                         *

בשעה חמש בבוקר הטלפון מצלצל. כמובן שאינני עונה, מה אני פסיכי? אבל הטרדן לא מוותר ומייד הקו השני מתחיל לצלצל ברעש ואחריו הנייד משמיע קולו ברמה. הבנתי שאין לי סיכוי למרוח את הבוקר, ולפי הצלצול של הנייד ידעתי שאבא שלי מצלצל. מה הוא רוצה ממני? זו תמיד שאלת מפתח חשובה. כי אבי לעולם אינו מצלצל סתם. תמיד הוא רוצה משהו, מציע משהו או מעיר על דבר מה שלא נראה לו. לפעמים הוא מסוגל לקשקש שעה בסיפורי זוועה על אמי אותה הוא זוכר רק בזוועה, כדבריו. - לא שהוא טועה - אבל סיפור אמי יושאר לזמנים שמחים יותר.

אני בא אליך הערב הוא מודיע לי, לא לבד. תתכונן לבשל את אחת מה"גורמה" הידועות שלך, ואני אביא יין שעלה לי 150 ש"ח. בציניות אני שואל אותו - מה הצבע של היין? והוא בצחוק משתעל מעודף עישון מודיע לי: מתוק , אתה יודע שאבא אוהב אותו ורוד. ובת זוגך, איזה סוג של אוכל היא מעדיפה, אני שואל? והוא כבר בחוסר סבלנות - מה שתבשל יהיה טוב.

כמובן שמייד נכנסתי להתקף פעילות נוירוטי לגמרי. כמו כל עקרת בית שרוטה התחלתי לנקות, לקרצף ולאוורר. מייד בשמונה וחצי הייתי במרכול השכונתי - אם יש בכלל שכונות במטרופולין, ויש מרכול שכונתי - עורך את הקניות. אח"כ טסתי בהיסטריה לרחוב לווינסקי לתבלינים המיוחדים ואז סיימתי אצל הרוסי בקניית מיני בשרים ונקניקים שלא קיימים בחנויות רגילות אצלנו.

יש יתרון אדיר בחיים במטרופולין תל אביב. כל מה שרוצים נמצא במרחק נסיעה קצרה ממך

משעה שתים עשרה עמדתי במטבח והכנתי את אחת מ"הגורמה" שלי. בשעה חמש פרשתי מעבודת המטבח והלכתי לישון. בטרם נרדמתי התקשרתי לדור החדש ואמרתי לו: תבוא אלי הערב. בישלתי אוכל טוב ואבא שלי, כלומר הדוד שלך, בא לבקר ולאכול והוא מביא מישהי. בא לי, אני אומר לדור החדש, לזעזע קצת את החברה החדשה שלו. הדור מודיע שהוא מבטל את כל תכנוניו והוא מגיע. - הדור עוד אוהב אותי-. וכך בשעה שבע וחצי, לאחר שעתיים שינה, מקלחת מרעננת והשפרצת מיני בשמים עליי אני פותח את הדלת לדור. שנינו נרגשים במיוחד, כי יש חגיגה ואפשר להתמזמז ולעצבן קצת את ההורים, למה לא בעצם?!

בשעה שמונה בדיוק - כן הוא דייקן אבי - הדלת מצלצלת. אני הולך לאט לעבר הדלת מחבק ביד אחת את דור המתוק, שנינו קצת שיכורים, ולכן שנינו לא ממש , ברגע הראשון, מוטרדים מכך שאבי עומד בדלת עם גבר נוסף לידו. ברגע השני הפה של שנינו נפער בתדהמה. ברגע השלישי אני אומר לאבי: אמרת שאתה מביא בת זוג חדשה. ברגע הרביעי אבי אומר - אני לא אמרתי אתה אמרת.

מה שנכון נכון!

אז מי זה דור ואני שואלים ביחד. אההה אומר אבא שלי:

 זה חבר שלי.

ואיזה חבר זה החבר שלך, אני שואל.

אבל אבי מחייך ולא עונה.

נו, ואתם בטח חושבים שזה החבר ההומו של אבא שלי, נכון?! או שאבא שלי יצא מהארון, נכון?!

אחד מידידי * שנעלם לתקופה ארוכה הופיע פתאום.

איפה היית ומה עשית, שאלתי אותו. כתשובה שמעתי סיפור מדליק במיוחד.

אבל לפני שאני מביא את הסיפור שלו - דוגמה הישר מהרשת מדוע סטית התחתונים שלי מוצדקת.

התחתונים האלה הם כל דבר חוץ מאשר מעוררי תשוקה, אצלי, כמובן.

*      *         *

הידיד שלי נסע לארה"ב לפני כשמונה חודשים לפגוש את אחיו לצרכי עסקים. כמו בהרבה משפחות ספרדיות מסורתיות וגדולות, יש פער של עשרים שנים בינו לבין אחיו הגדול, וכך כשהגיע לבית אחיו הוא זכה לפגוש את אחיינו אותו לא ראה תקופה ארוכה, וכן, כמו בסיפורי המעשיות, האחיין החתיך נדלק על הדוד החתיך והשריפה החלה להשתולל בבית בו הוא נמצא, כאורחו של אחיו הגדול.

אלא, שידידי שודד הנשמות הידוע לא ממש חשב שחובתו לממש בפועל את התשוקה הזו, למרות האש שבערה בחלציו והאחיין שהתקרב אליו בצורה מסוכנת. וכך הוא פנה אל אחיו הגדול בבקשת עזרה. הבכיות של האחיין נשמעו לאורך כל היום, כאשר אביו הודיע לו שדודו מחוץ לתחום, ושיפסיק עם השטויות שלו. במקום זה, הוא ביקש מהאחיין: תדאג לדוד שלך לחֶברה מתאימה לו ולגילו.

אני מניח שחלק מהקוראים קצת באלם ובהלם מהפתיחות הזו במשפחה ספרדית, אבל החיים יש להם יכולת לשנות בני אדם.

וכך, בערב החמישי לשהותו אצל אחיו הוזמן ידידי לארוחת ערב אצל קבוצת אנשי עסקים הומואים ושם הוא פגש את האהבה הגדולה שלו.

בא לי כשהוא אמר את זה לפרוץ בצחוק גדול, אבל סתמתי את הפה ונתתי לו להמשיך לספר. אז כמובן הבחור היה מד-אים, חתיך, סקסי, יפה בקיצור מושלם. וכמו כל הומו מצוי  "והיה לו זין  מותק לא תאמין איזה זין". כלומר כל מה שאמא מאחלת לבן ההומו שלה. הם נדלקו זה על זה בזריזות רבה, וכבר באותו ערב בילו בבית החתיך, במיטתו והיה לנו סקס, קארא דארלינג, בחיים לא היה לי סקס כזה. [ התערבתי כאן והגנתי על כבודי הפגוע, גם בא אלי להזדיין וגם מספר לי על האהבה שלו וגם אומר שהבחור יותר טוב ממני במיטה, עד כאן.]

מותק ממשיך ידידי היקר ביליתי עם הבחור במשך חודש בלי חשבון. נסענו לכל מיני מקומות, פגשנו אנשים מקסימים, הזדיינו במלונות מעולים, היינו בסאונות הכי מוצלחות. כל מה שעובר לך בראש, קארא, ואתה מפנטז עליו, ואחר כך כותב בבלוג שלך, את כל זה אני עשיתי. [רגע, הוא בא אלי להזדיין או להתעלל בי?]

נו? אני מאיץ בו.

אחרי חודש, אחי רמז לי שהגיע הזמן שאתפנה לצורך הענין בשלו הגעתי אליו. אחייני מלא גועל על הרומן שלי, ועדיין לא מספר לי מה שאני צריך לדעת. אבל העננים שטסתי עליהם עדיין היו וורודים וגבוהים, ולא שעיתי [אוהב את המילה הזו - שעיתי] לדברי אחי ולהתנהגות אחייני, וטסתי עם הבחור להתארח אצל משפחתו.

התרגשתי, בחיי התרגשתי. הוא מכיר לי את המשפחה שלו.

תאר לך קארא את המשפחה. לא אתה לא מסוגל, כי אתה אומר משפחה ולא מעלה על דעתך את המשפוחה שלו. המשפחה של הבחור היא: זוג גברים-הורים ועוד שלושה אחים צעירים, שלושתם מנישואים כושלים של שני האבות. זו משפחה? זו קבוצת אורגיה אמרתי בראש המלוכלך שלי. ולא האמנתי, שלאחר ארוחת ערב  ושיחה תרבותית הוזמנתי ללא כחל ושרק למיטה המשפחתית. 

בנקודה הזו החליט ידידי המתוק להיות שיתופי, ושאל אותי: מה אתה, הו קארא הגדול היית עושה? צחקתי בעליזות, והשכלתי לא לענות לו. נבהלתי קצת אמר הידיד. שני ההורים כבר חצו מזמן את קו ה- 55 והכל נראה לו כמו איזו תפאורה לסרט פורנוגרפי של בוגרים וצעירים.

צילמו? שאלתי.

תפעיל את הוידאו הוא עונה לי.

אז הסרט הזה אמרתי לו אחרי שצפינו בו והזדיינו כמובן הוא מתנה לקארא?

בטח קח אותו, הוא אומר.

ומייד מגיש לי קבלה על סכום של 60 ש"ח.

היי אני אומר לו, מה פתאום שאקנה ממך את הסרט?

קארא - אני הסוכן של הסרט בארץ. אתה הלקוח הראשון.

* המילה מאהב בהקשר של אדם שהקשר שלי אתו הוא מיני בלבד נשמעת לי מצחיקה ביותר, כי היא מכילה בתוכה את המילה אהבה, ומה לעשות - אני לא אוהב אותו אלא רק נהנה להזדיין אתו.

מן הצד השני, לקרוא לו זיון נשמע לי דוחה באותה מידה בדיוק, והמילה יזיז אומנם ידידותית לסביבה, אבל מתחכמת, שלא לצורך. כך אני תקוע בחסר מילולי בולט, ולכן בחרתי את המילה ידיד.

אתמול נפגשנו, אחרי מסע הכנות מדוקדק כמו היתה זו פגישה של אבו-מאזן ושרון.

כך אנחנו כבר שנים. נפגשים כשכושל הכוח להימנע מפגישה, כאשר התשוקה המטורפת מכניעה אותנו. שני עקשנים.

נפגשנו

השתיקה התארכה עד המקום שלנו

שם קולות התשוקה החלו למלא חלל המכונית

גופות מתורגלים היטב במעשי האהבה פועלים

התקשויות והתרככויות, התנשפויות פתאומיות

קולות האהבה והתשוקה.

דחיות בלתי פוסקות של אביונה

וחתירה עקבית אל האביונה

ששששששששקט

רגיעה

ליטוף, התרפקות

אף מילה

קודש הקודשים.

ואז

התארגנות - קול השתן הניתז על חצץ

ופרידה

פרידה ארוכה

מלים ארוכות וקצרות, הבטחות ופרעון אכזבות

עד הפעם הבאה.

כרבים אחרים, אני מבלה את ליל העצמאות מחוץ לבית. תמיד בחגיגת עצמאותי ובסקס נמרץ, רב עוצמה ומלא עצמאות.

פעם  ביער, פעם על חוף הים, פעם באתר אריכאולוגי מגודר.

ברור שלחוג עצמאות אינו יכול להיות על פי כללי העדר הנוהג לרוץ למסיבות סנטטיות ו/או למציצות חפוזות בגנים ציבוריים או שירותים.

בוודאי שסקס בורגני-זוגי אינו מעניין אותי.

כך שגם אתמול, במוצאי יום הזכרון התלבשתי בבגדי הציד הקבועים שלי, וקדימה לרחוב.

בגוש דן הכי קל לצוד בחורים ברחוב, במיוחד ביום בו הם קצת שותים יותר מדי, ומסתובבים חסרי מנוחה ברחובות, לא ממש יודעים מה הם רוצים.

צַיָּד מומחה יאתר את טרפו בקלות די רבה.

המקסים הלך לו לבד ברחוב.

ג'ינס הדוק, קרוע בברכיים, קצות התחתונים מבצבצים, חולצת טי הדוקה ומגיעה עד הקורקבן. הרבה שרירים. פנים נאים, שיער שחור ארוך, מה עוד צריך.

עצרתי  את הג'יפ לידו ושאלתי אם הוא צריך טרמפ?

הוא הביט בי לרגע, די מופתע אבל כנראה החליט לזרום ואולי אפילו לנצל אותי קצת לצרכיו - מי יידע?

הוא קפץ לג'יפ וריח סרחון האלכוהול כמעט חנק אותי.

אני נגעל משכורים, אני יותר נגעל מסירחון אלכוהול.

אבל היה בו משהו באיש צעיר הזה, מושך, מפתה מסוכן קצת.

אכן פיתויים רבים מול אלכוהול וסירחון.

החלטתי להסתכן ולקחת אותו לביתי. שאלתי אותו אם הוא רעב, אם בא לו להתקלח. התשובה היתה כן פעמיים. לא נגעתי בו, לא שלחתי ידיים- בשלב הזה אסור בהחלט לעורר חרדה, פחד חשש כלשהו.

הגענו אלי הביתה. שלחתי אותו להתקלח כשאני מכין אוכל קל.

 בסרטים ובסיפורים הגרועים הוא עכשיו יוצא עטוף במגבת ומייד מדביק לי נשיקה על השפתיים. לא קרה דבר כזה כלל ועיקר. שמעתי קול חבטה בחדר האמבטיה ורצתי לשם. הבחור היה על הרצפה, פניו לבנים והוא מתנשם בכבדות. הוא אפילו לא התפשט כנראה, אלא היה עסוק בתדלוק עצמי. נבהלתי מאוד.

אבל ברגע שהבחור נכנס לג'יפ שלי חלה עלי אחריות, ידעתי מה מצבו כשלקחתי אותו, ולכן חובה עלי לטפל בו.

קיללתי קצת את עצמי בלי בושה, והתקשרתי לחבר רופא. הוא היה במסיבה. התקשרתי לחבר רופא אחר, כולם עסוקים במסיבות או בזיונים ואני תקוע עם בחור מסומם , זרוק על רצפת האמבטיה, רועד מזיע ונראה לי על סף מוות.

לא היתה לי ברירה, כמובן. הזמנתי אמבולנס.

יום עצמאות שמח

גם לי יש חלק בשכול הזה. לא הייתי נשוי לו, לא היה בינינו חוזה.

היינו שניים שנפגשנו בגן ציבורי

הוא היה נמוך, שחרחר, קצין

הוא היה קרבי וקשוח, כנראה - לא יודע

כי כשהיה אתי הוא היה רגש, עדין וצעק צעקות גדולות כשגמר

ואני אהבתי אותו מאוד

ובגללו לא טסתי לניו יורק כי חכיתי לו שיבוא, שיחזור

וכמו הרבה אוהבים ואוהבות

הוא מעולם לא חזר יותר

לא הלכתי להלוויה שלו אף פעם

איך אסביר למשפחתו מי אני, מה אני, מדוע אני

לא עליתי לקברו מעולם

אבל פעם בשנה אני נעמד מול רשימות הנופלים ומחכה לשמו ומפריח לעברו

נשיקת

פרידה

יום עצמאות שמח לכולכם/ן

האחד במאי היה השבוע, וכבר כתבתי על זה ועל החתיך שביליתי בין זרועותיו בלילה הזה.

השבוע מאז יום ראשון ועד היום נמצא בסימן של יום השואה, ובבתי הספר כמובן לא יזכירו חס וחלילה שהנאצים גם השמידו הומוסקסואלים באורגיות הרצח שלהם.

האם זה קצת מוגזם לצפות התיחסות לענין הזה?

אני מכיר שלושה ספרים שעוסקים בענין ההומוסקסואלי והנאציזם.

אחד ספר מזעזע של ק.צטניק שנקרא "פַיְפֵל" - ספר זוועתי המתאר איך ילד צעיר הופך לעבד מין לנאצים, אבל מצליח להציל את חייו.

סיפור קצר של פרימו לוי, שאינני זוכר את השם שלו על עובד כפייה סלאבי באושוויץ שמתגלה נטייתו המינית ולוי מתאר את הירידה במעמדו בתוך המחנה עד שרפתו בקרמטוריום.

המחזה הידוע "עקומים" של מרטין שרמן, המתאר את השמדת ההומוסקסואלים על ידי הנאצים.

החלטתי לנהוג בצניעות-מה השבוע ולהעלות תמונה עדינה יחסית.

התמונה לקוחה מהאתר הזה המוקדש לספריו של טולקין "אחוות הטבעת", ויש שם כמה תמונות עירום מרשימות של בני-לילית.