גבר של גברים

<דרקון, כל סיפורי הטיילת והחופים, זו סדרה גדולה>

אתמול קצת השתעממתי, ומכיוון שאין הרבה עבודה בקיץ, חזרתי הביתה, לבשתי בגד ים, לקחתי שמן שיזוף והופס קדימה לחוף ירושלים.

זכרתי לי ספת שיזוף, שמתי עליה מגבת, התמרחתי, הוצאתי את הרומן רומנטי האחרון שאני קורא, וקדימה למלאכת הקודש של "בישול העור" בטעמים שונים.

בזווית העין אני רואה חתיך הולך קדימה ואחרוה. שזוף מאוד. עיניו מתרוצצות ממקום למקום.

דקה אחר כך אני רואה מולי שתי גברות משוחחות באנגלית. אחת בת 50+ השניה צעירונת. הצעירה עוזבת, והבחור נשתל עם כסא קרוב אליה, אבל במרחק סביר, כך שאם ירצה לדבר אתה יצטרך לקרב את הכיסא. [אההה, איזה מהלך..] הם כמובן משוחחים, שהרי הוא צעיר וחתיך ונראה מצויין, והיא כוסית מזדקנת יושבת לבד על חוף הים.

התסריט די ברור.

אני עוקב אחר מהלכיו, איך הוא מתקרב אליה יותר ויותר. בשלב מסויים הוא כבר "כמעט" עליה.

שתי דקות אחר כך אני רואה אותו מתרומם והולך לים, ואחרי חצי דקה הוא לוקח את הכיסא שלו ומתרחק.

אחח, כמה צחקתי לאידו של הזנזון הצעיר.

כמה אנרגיה הוא השקיע.

בין לבין, כשהוא היה עסוק אתה מדי פעם הוא הסתכל גם לכיוון שלי, כמו הוא מכניס אותי לתוך ההרמון שלו, לא פחות.

התחנה המרכזית החדשה של תל אביב. מפלצת בטון לבנה ודוחה מבחוץ, מבפנים, בימיה הראשונים גן עדן לחובבי הסקס בשירותים.

אתם צריכים לדעת, שבכל קניון בסביבת השירותים תמיד מסתובבים אחד או שניים הרוצים סקס מהיר ומזדמן.

בתחנה המרכזיתהחדשה, כמות השירותים היתה מופלאה, הכל נוצץ, חדש ומפתה, במיוחד כשהשירותים בתחנה הישנה כבר היו בלתי נסבלים לגמרי.

אז

היו שם שירותים גדולים בקומת הקרקע. בלי בושה ההומואים הסתובבו בתוך השירותים ובחוץ מצפים לקצת פעילות. היתה הרבה פעילות.

אחד הקירות בין שני תאים נוקב, כך שאפשר היה להכניס זין עומד דרכו.

פחד? סכנה? ריגוש נוסף, שהרי לא מגיעים לסקס של שלוש שעות בשירותים [בניגוד למטומטמים מהסרטים הפורנוגרפיים שמראים פעילות בלתי אפשרית בשירותים ציבוריים - תזכרו את ג'ורג' מייקל, תמיד!]

אז השרליל החליט לנסות, למה לא?

נכנסתי לתא, השתנתי, ודקה אח"כ שתי אצבעות בחור רומזות לי: יאללה תביא אותו.

יאללה הבאתי אותו וזכיתי למציצה אלוהית, כן אלוהית, כן אלוהית!!

<לא אין לי איידס, הרפס או מחלת מין אחרת >

ירושלים, שלהי שנות השמונים, גן העצמאות, ביתן השירותים הקטן הנושק לרחוב אגרון בואכה משרד התמ"ת.

הדלת פתוחה ובתוכו ליד אסלות המשתנה עומדים גברים , כולם עם הזרג בחוץ, כולם מציצים זה לזה, קורצים, רומזים.

לבסוף זוג מתנתק משתי אסלות ופונה לעבר מסדרון התאים.

תאים קטנים, מסריחים. זבובים טורקיזיים מזמזמים בעוצמה, אבל הזוג לא מריח, לא רואה אלא עסוק בעצמו ובתשוקות שלו.

בתוך התא, המשחק המקדים לא מתקיים, מייד אחד מתכופף, לוקח את החנית של השני לפה ומתחיל למצוץ לו. השני משמיע קולות גניחה רמים. הם לא מפחדים מכלום. כמה דקות אחר כך, המתכופף מתיישר, מסתובב וזוכה לפמפום קצר, שבסופו המפמפם משמיע אנחה גדולה, אורז את עצמו מהר ועוזב את התא.

הבחור שנשאר בתא, זקוף, חרמן ויודע שבקצב הזה כנראה יצטרך ללכת עם עוד אחד או שניים.

הוא יוצא מהתא, יוצא מהשירותים והולך להסתובב בין השיחים סביב בריכת שלמה.

ריח החרא אופף אותו.

הוא מביט מטה, מסתכל על סוליות נעליו, מלאות חרא. מסתכל על ברכיו, מלאות חרא.

האמת? חזרנו כבר לפני יומיים, רק לא יכלתי להיכנס לדף ניהול הבלוג.

טוב מה זה חשוב, העיקר שאני כאן.

החוויה הראשונה הייתה כשירדנו מהמטוס, קרוב ל- 500 בני אדם לבדיקת דרכונים.

הלכתי להשתין, היה מלא.

חזרתי ועמדתי ליד הבלונדי המטריף שלי, ואחרי חצי שעה הלכתי שוב לשירותים.

ריקים

נעמדתי ליד אסלת ההשתנה, הוצאתי את צינור הניקוז והתמכרתי להנאת השחרור של שלפוחית השתן.

שמעתי שמישהו נכנס לשירותים, ואז אני קולט בזווית העין זין.

לא האמנתי

עמד לידי בחור בן 15 או 16, "מסתכל" על העולם, מחזיק ביד צינור עבה וזקוף.

אפילו לא הצלחתי להתחרמן.

סיימתי את ניקוז הרעלים מגופי, ניערתי את הצינור וחזרתי לדביר.

שאלתי את עצמי, למה ציפה בדיוק הילדון הזה? בשירותים? במקום זר לגמרי?

ברררררררר

כרגיל - הקליק לא מפסיד

הרינו להודיעכם שיצאנו לחופשה משותפת אי שם באיי הים התיכון עד יום אל"ף הקרוב. בחרנו אי שיש בו בעיקר נודיסטים/יות, שאפשר להשתטח על החול ולקום אחרי יומיים בלי שרצחו-אנסו אותך.

חוויות משבוע הבא.

לא לפנטז - אלה לא אנחנו אלא חתיכים מחיפוש בגוגל :-)

רבצנו בבית, היה חם

הפעלנו את המזגן, נהיה קר

עד שהכחלנו

יצאתי למרפסת צפיתי בבני האדם

שצעדו ברחוב

והנה ראש הורם לכיווני

צעיר, שחרחר, אפילו נאה

צעקתי לו: בוא, תעלה

והוא בא ועלה

דביר כמעט התעלף

אחחחחחחח, כמה נעים אצלכם אמר בעל הראש

גבר בן 40+ משומר היטב

קצת ירד לנו ממנו

אבל אחרי כוסית עראק, סרט כחול, וקצת חירמונים הדדיים

קפצנו לשלישייה.

רוצים את הטלפון שלי, הוא שאל?

כן, בטח ענה דביר.

אתם תתקשרו, נכון?

בטח, נתקשר.

במסגרת צמצום הצריכה האישית בדלק החלטתי לנסוע כמה פעמים בשבוע [נו טוף, כל יום] הלוך ושוב לעבודתי. הג'יפ יהיה רק לסופי שבוע ו/או לנסיעות ארוכות.

די מהר גיליתי שאין סיכוי לעמוד בלוח זמנים אם שולי הביטחון שאני לוקח מהיציאה מהבית לעבודתי הם שעה, כלומר אני חייב לצאת מהבית שעה וחצי לפני הזמן.

גיליתי גם שישנם קווים עמוסים יותר ועמוסים פחות, ושבבקר האוטובוס, יחסית, מריח טוב, אבל אחה"צ משעה ארבע, האוטובוס עמוס וגם מסריח מזיעה.

והבחורים...... אהההההה

המקום בו אפשר להתסכל על בחורים חתיכים, יפים זה אוטובוס. למי שאוהב לפנטז ולא מתעניין "ישר" בדבר עצמו, אין כמו האוטובוס. כל הצורות, כל הצבעים, כל הגזעים והמינים. לפעמים יש הפתעות שלא יאומנו, כמו אותו בחור שהתחכך לי על הכתף, כשדיברתי עם אשה, והתעצבן שלא טרחתי להגיב.

או כמו חייל מג"ב, חתיך נורא, ששאל אותי איך להגיע למקום מסויים, ואני כבר החלטתי שהוא למיטה שלי נכנס, ונסיתי לתת לו כרטיס ביקור, אבל הוא דחה אותו בבוז.

האמת, שרוב הזמן בו אני משונע מצפון גוש דן לדרום גוש דן אני עסוק בקריאה, אם יש מקום ישיבה. לא אפסיק לנסוע בתחבורה ציבורית, כי החיסכון בכסף רב מאוד [להירגע אני לא גווע ברעב, יש לי עבודה, יש לי כסף, אבל הפסיקו לשלם לי הוצאות דלק, רק נסיעה בתחבורה ציבורית ]