גבר של גברים

כשהגעתי עם המצלמה שלי לאזור המצעד, ועמדתי ברחוב אגרון

סקרתי את העוברים על פניי, משתי סיבות -

הראשונה - אולי אמצא חברים, ישנים כחדשים

השניה - החלטתי למצוא בני גילי במצעד

לשתי הציפיות שלי היו תשובות שונות

לא פגשתי באף חבר. מה שאולי מצביע עליי ועל התרחקותי מחיי הקהילה

או

מה שאומר משהו על בני הדור שלי, אתם גדלתי בירושליים.

לא מעניין אותם.

באוטובוס מתל אביב לירושלים זהיתי לפחות ששה משתתפים פוטנציאליים

אבל, הבועה שעטפה אותם הבהירה לי ללא כל צל של ספק, שהמצעד הזה

הוא להומואים, לא לשוויון זכויות. אנשים מפוחדים, תקועים בתחת של עצמם

חיים איזה נרטיב שהמציאו לעצמם. מביך.

בני גילי מצאתי, לא הרבה, אגב. מה שלימד אותי עוד פרק בחיי ההומוסקסואל הישראלי הממוצע

שימו לב לקריאת הכעס הכתובה באדום. כמה תסכול אישי, חברתי, תרבותי וכן, אפילו מיני יש במשפט "גם אתם תגיעו לגיל שלנו". בטוחני, שכאשר נושא השלט הזה היה בשנות העשרים והשלושים שלו, חי בפחד מן המשטרה, מסתובב בגנים ציבוריים או במסיבות פרטיות בבתים,או טס לתת ביטוי למיניות שלו באמשטרדאם או בבירה אירופית אחרת, הוא לא האמין שיגיע ליום בו יזעק בקול רם את המלים הללו. אגב, הוא והגבר השני שהניף שלט בזכות בית-אבות גאה, צולמו כשהם פוסעים יחדיו מניפים את השלט אל הרחבה לפני בימת הנואמים בגן הוורדים.

בשונה ממצעד הגאווה בתל אביב, שם הבולטות היתה לבשר, למין, להורמונים ולגוף החשוף, בירושלים הבולטות היא של "הרוח" ככל הנראה, או של כל אירגון שמאל או זכויות אדם וחיות . כך נמצא המצעד הירושלמי עתיר ב"גיגים", גברים ונשים העומדים ב"סתירה" לתפיסה המקובלת של ההומו הממוצע [לא יודע מהי התפיסה לגבי לסביות, לא מכיר] . לבושים רע, שמנים, לא גלוחים, מכסים את הגוף, חסרי חן ועידון, נעים בהטרוסקסואליות מביכה במגושמותה. נו "יורמים". כמובן שאי פה אי שם היה גבר יפה, למשל הגבר שעמד ליד הדוכן לעידוד תרומות לבדיקות HIV  - רזה, שיער מאפיר ויפה עד כאב.התחלתי אתו, בלי בושה, והוא הדף בלי בושה את החיזור. וכמובן הגבר הזה, שהזכיר לי את אחת מאהבות נעוריי הגדולות.

לא נשארתי עד סוף האירוע. יש בי התנגדות עמוקה ליוצרות/ים "אמיתיים" שחושבים שדבר אלוהים בפיהם. הטקסטים מוגזמים המוסיקה מחורבנת ומצפים ממני למחוא כפיים לקקפוניה גרועה, משעממת ויומרנית. אבלל עד שהלכתי היתה לי תחושה טובה מאוד. שמחתי לראות את כמויות בני האדם,שמחתי לנוע מחדש ברחובות ירושלים.לא חיפשתי זיון וגם לא מצאתי זיון.באתי לבד וחזרתי לבד.

הגבר היפה ביותר שפגשתי במצעד [ היה עוד אחד אבל לאהצלחתי לצלם מרוב התרגשות]

אתמול, יום אחרי ט"ו באב, ה"ולנטיין דיי" היהודי שאימץ לעצמו את סממני הזבל והמסחור של האמריקאים

נסענו לחיפה. החלטנו לבלות קצת בעיר הזו, שמסעדותיה אהובות עלינו,שרחובותיה המתפתלים כלפי מעלה

מעוררים בנו תחושה של "כפר" יווני על אחד האיים.

עלינו על הרכבת, התמזמזנו ללא הפסק בקרון המקורר, לעיני כל עם ישראל, ואף לא אחד פצה פה וצפצף

גאווה. כשירדנו בבת- גלים הצטרפו אלינו שני בחורים, שמלאנו אותם באומץ, וכך הלכנו ארבעתנו  ברחובות

העיר התחתית, יד ביד, מצטלמים ונהנים מכל רגע. המוני הורים חרדים עם ילדיהם הרבים מלאו את העיר

כמה ילדים נעצו עיניים בשני זוגות הגברים הנוהגים כמעשה גבר באשה, וגם לא בצניעות, אבלראו איזה פלא -

במקום בו החרדים יודעים שאין מי שיגן עליהם הם מתנהגים היטב. לפתע לא "פגענו" בהם, לא חיללנו את

קודשי האומה.

עלינו ברכבל לסטלה מאריס, טיילנו בכנסיה, קנינו מזכרות לחברים באמשטרדאם, ירדנו למערת אליהו הנביא

לא נכנסנו לתוך המערה, חצינו את הכביש, ירדנו ליוטבתה בעיר- מזמן לא ראינו "מסעדה"  עם שירות רע

עם אנשים שישובים בה כמו בתוך מחנה פליטים. אז רק שתינו.

ואז, הלכנו לאורך הטיילת הקטנה, צפינו בהמוני החרדים וילדיהם, בהשגחה המינימלית שלהם  על המוני הילדים

ולא היה אכפת לנו. הזוג שהצטרף אלינו הזמין אותנו לדירה שלהם. הלכנו אתם בשמחה, ורק לפני שעה חזרנו הביתה.

בהחלט יש תשובה.

הבחור התקשר ואמר לי :

תראה חשבתי רבות על מה שאמרת.

האמת, אני גבר נשוי,כך הוא אמר, יש לי תפקיד "גברי" מאוד

וזוגיות מלאה זה רק עם אשתי. כלומר,רק אותה הוא מנשק

רק לה הוא מוצץ ושאר ענינים שבינו לבינה, הוא "פאסיבי"

בו מטפלים גברים.

אמרתי בלבי - היפהפיה הנרדמת

חבל עניתי לו בקול. המשיכה המינית שלי אליך לא תמשיך זמן רב

ואחרי עוד פעם כבר לא יעמוד לי.

אם אתה מעוניין לפגוש אותי שוב, אז אלה התנאים שלי.

טוב, הוא אמר, אז לא צריך.

אז לא צריך, עניתי.

אבא שלי הומו. לקח לו שנים לצאת מהארון

וכשיצא, חיש קל מצא לו אהוב אתו חי שנים

על שנים על שנים. אבל, הבחור של אבא שלי

היה גבר חובב הרפתקאות, החלפת בני זוג

והרבה דרמות בכפית של מים. דווקא בגלל

זה אבא שלי אהב אותו יותר. האיש הזה הכניס

לו צבע, ענין, תשוקות לחיים האפרוריים שלו

שעד שהכיר אותו היו מבוססים על גידול ילדים

ועבודה משמימה מול טורי אקסל במשרד הגדול

אותו ניהל.

כשאבא שלי גילה שאני הומו, עוד לפני שהוא יצא מהארון

הוא תמך בי, עודד אותי והתנהג בניגוד לצפוי

מבן העדה המזרחית אליה היה שייך. אמא שלי

התנערה ממני לגמרי, אבל זה לא היה אכפת לי כלכך.

לא אהבתיאותה מעודי. אשה תוקפנית ונוירוטית.

שמחתי כשאבא שלי נפרד ממנה. כמעט לא ראיתי

אותה עד יום מותה. האחים שלי היו מספיק בשבילה.

מה אני צריכה את שני ההומואים, היא אמרה פעם.

הבחור של אבא שלי נפטר מזקנה.[גם אבא שלי זקן

מאוד], והוא נשאר לבד.להרבה זמן? לא.הקסם

שלו וגם הנוחות הכלכליתאותה הוא מבטיח חיברה

אותו מהר לגבר חדש, צעיר ממנו בעשר שנים.

סדרנו את הכל בצוואה, כולל סכום כסף שיקבל

הגבר החדש עת אבא שלי ילך לעולמו.

זה היום בו אני נפגש אחרי תקופה ארוכה עם ד'

ד' יפה התואר, הרגיש, האומלל

החלטתי לקנות לו שלושה זוגות תחתונים

והחלטתי שהערב הוא ילבש אחד אחרי השני, ובין אחד לשני

יעבור מתקפה אורלית מקדימה ומאחורה

כך אחגוג את התחתונים וגם הוא יהנה פעמיים.

כלכך התגעגעתי אליו, אל ד'

אבל נסיבות הזמן ופיתולים עקשניים של עלילת החיים

<נכון שזה תירוץ כתוב יפה?>

מנעו ממני וממנו.