גבר של גברים

דויד  סיפר על אטרף דייטינג. לא יכולתי לעמוד בפיתוי ומייד נרשמתי לאטרף הזה.

 טרחתי להוסיף 5 שנים לגילי ועשרה קג' למשקלי כדי לבדוק האם יש סיכוי לכך שמישהו יתעניין בי.

שלושה ימים התיבה שלי עמדה מיותמת לגמרי.

ואז בהפתעה צצה הודעה ממישהו.

יש לו תמונה והוא נראה פגז. ממש הטעם שלי לפרטי פרטיו.

הגיל בדיוק מה שכתבתי בפרופיל

הוא הציע לי הצעה שאין לסרב לה.

לפגוש אותו, לתרום לעסק הקטן שלו.

ואז אזכה לגעת בסחורה האמיתית.

ככה ישיר ללא חוכמות.

כמובן שרעיון אחזקת פלגש ממין זכר ותחזוק שלה  לא ממש מוצא חן בעיניי, ואם כן אז לפי הכללים שלי - בעל המאה הוא בעל הדיעה.

נרשמתי מחדש.

הורדתי חמש שנים מגילי

הורדתי משקל

צירפתי תמונה לא שלי.

יש התענינות

בהחלט.

אינני נוהג לצ'וטט ואני די סולד מהכרות אינטרנטית. בני הזוג שלי די קבועים.

אני מחליף בני זוג לעתים רחוקות, ויש לי תקופות שאני משתרלל ללא הפסק.

אני מסתובב בכל המקומות שבהם יש בני זוג פוטנציאליים.

תודה אטרף לא להתראות צ'אט

ברוכים רחובות, סאונה, מועדוני לילה.

הפוסט האחרון שלי זכה לתגובה מענינת. נכתב בה שכנראה הייתי זקוק לזרג, והכותב גם הציע את עצמו.

חשבתי לעצמי, אחרי שעניתי לו בהומור, מה בעצם נאמר במלים האלה: "זקוק לזרג"?

יש בהם רמיזה שאני סוג של "מכור" קשה לזרגים.

שכשאני מקבל "קצת זרג" אני נרגע עד הפעם הבאה כמו כל מכור ממוצע.

זו תמונה מאיימת מאוד, כשחושבים עליה ברצינות.

היא מזכירה לי כמה אנשים שדרכי נפרדה מדרכם לפני שנים רבות.

אינני יודע מי מכם מכיר את אותם שמבלים לילה שלם בגן, בסאונה ועוברים באופן שיטתי מפרטנר לפרטנר, בלי אפילו לראות איך הוא נראה.

היה לי חבר כזה.

מעולם לא שפטתי אותו ממש, אבל כשהוא נכנס לאחד ממצבי הרוח הנימפומניים שלו, עדיף היה להתרחק ממנו.

אני מכיר אנשים שמחפשים את הנימפומנים האלה.

חוץ מאוננות בסרטים אני לא מכיר מצב מנוכר יותר מהמגע בין הנימפומן לבין מי שמחפש אותו, כדי להירגע.

אני תמיד מצייר אותם בדמיוני כמכונת חליבה ועטין.

נורא.

אני לא זקוק ל"קצת זרג" או להרבה זרג. אני לפעמים חרמן מאוד, ואז אני מחפש פרטנר. אבל דווקא כשאני חרמן אני הופך ליותר ויותר בררן, ולא כל אחד מוצא חן בעיניי.

יש לי חבר כבר כמה שנים שלא מזדיין עם גברים. מה פתאום להזדיין עם גברים? הוא לא הומו בכלל.

אם כי אתי הוא נורא אוהב להתנשק, והוא נורא אוהב להתחכך בי, ובמיוחד הוא אוהב את הקטע: אל תיגע לי ב....

פעם זה נורא עצבן אותי. אני מקדיש ערב שלם [חמש-שש שעות] לפגישה עם בחור. חלק מהזמן מדברים על החיים, חלק שני מתמזמזים ובחלק השלישי רבים, כי הוא "לא נותן". 

אחר כך, אחרי שכבר הצלחתי להתעסק בכל חלק מגופו חוץ מהזרג שלו, והבנתי שאני נכנס לסחרור של "הגבר שרוצה לתקוע לבתולה", והבנתי שכך הוא מתייחס לדברים, כלומר, הוא מרגיש שיתכן שאחרי שאשכב אתו לא ארצה לראות אותו יותר, החלטתי לסגור ענין, ודי.

התלבטתי עם עצמי תקופה ארוכה איך לסיים את הענין בצורה הנאותה והסבירה ביותר. כי היה לי ברור שיחסינו לא מתקדמים לכיוון שאני מעוניין בו, והיה לי ברור שהוא מתחיל להימנע מלפגוש אותי. קשה לומר שלום ליותר משלוש שנים של מערכת יחסים עמוקה של אהבה, בלי זיונים, אבל עדיין אהבה.

למזלי הוא החליט לסיים את הדברים לפניי. נמאס לו, והוא בכלל החליט שהגיע הזמן להתחתן ולהביא ילדים לעולם, ולאחר שהפגנתי חוסר רצון עז לפגוש את החברות שלו, ובמיוחד את הגברת האחרונה, הוא הודיע לי נחרצות שלעת עתה הוא משעה את יחסינו.

הבעיה המרכזית של הומוסקסואלים מזדקנים

מי לא מכיר את אדוניס? מי לא שמע עליו? נעורים נצחיים, מוות אלים שסופו פרחים אדומים, כלניות.

הומוסקסואלים רבים תקועים בתוך תסביך אדוניס הזה. מירוץ מטורף אחרי נעורים, או יופי המדיף נעורים. שלמות של הגוף, מודעות עמוקה למיניות העצמית ודכאון עת הקמטים אט אט מופיעים על הפנים.

 הסובלים מתסביך אדוניס, או החושקים באדוניס, וכנראה הם רבים בחברה ההומוסקסואלית מתיחסים בבוז או בזלזול למבוגרים ו/או לזקנים בחברה טורפת הבשרים.

ומדוע התעוררתי עכשיו לנאום אודות אדוניס? בגלל הערה קטנה ולא חשובה ממש של קורא בבלוג שלי. הוא שאל אם מעבר לגיל 30+ זיון על החוף הוא כבר "דבר שהיה", כמו התשוקה, הטירוף, המרד נמצאים עד גיל מסויים אצל הומוסקסואלים, ומעבר לגיל זה?

אדוניס מת צעיר, יפהפה.  המוות שלו היה ברוטאלי ואכזר מאוד. הנה כמה תמונות של "אדוניס".

פעם להגיע לחוף הים היה ענין לא קל.  צריך היה להשיג מכונית, מישהו שיודע לנהוג, ואז להתארגן ולצאת לחוף הים.

להזדיין על חוף הים היה סוג של אירוע שעצם המחשבה עליו עורר התרגשויות רבות ופינטוזים אינסופיים, שחלקם כידוע נגמר במשחק עצמי ארוך, מורכב אבל קצת משעמם.

לא האמנתי, שיגיע יום ובו אומר לעצמי: די עם החול והחוף. אני רוצה מיטה, מקלחת ומגבת. אני רוצה נוחיות זיונית. נמאס לי להזדיין על חוף הים. 

כי  זה מה שקרה לי אתמול בלילה. פגשתי את המקסים התורן, אותו אני פוגש בחצי השנה האחרונה.  איפה נזדיין הוא שואל. הסברתי לו, שלצערי הלילה הזה, הדירה תפוסה על ידי השותף שלי, ולא נוכל להזדיין שם.

טוב, הוא אומר, בוא נלך לחוף הים.

אז עלינו למכונית שלו והתחלנו לנדוד בין  חופי הים הקרובים, כלומר אלה שבגוש דן.

אי אפשר למצוא שם כמעט מקום להזדיין.

תמיד יש אנשים או ספינות מאירות או ..

בסוף מצאנו איזה מקום.

הורדנו שמיכה, הורדנו בגדים והתחלנו במרץ רב להתעסק זה בזה, אלא שלפתע: אאוצ' נתקע לי משהו בגב, אחח נתקע לי משהו בתחת, היי מה הולך עליי

הבנו

על חוף הים משתזפים

נכנסו למכונית, חנינו במקום אפל והזדיינו בתוכה.

יש לרבים מאתנו נטיה חזקה להתאהב בממונים עליהם. יש הרבה הסברים לשאלה הנצחית מה גורם לנער חטוב וחתיך להתאהב בגבר בן 60 שמן ורופס.

זה לא כל כך מענין, במיוחד שהגבר בו התאהבתי היה מבוגר ממני בשנה, נמוך ממני בעשרה סנטימטר והיה בלונדיני מדהים.

התאהבתי בו ברגע שראיתי אותו.

כשהתאהבתי בו כבר לא הייתי חייל קרבי שרץ על גבעות משונות וממלא פקודות מוזרות וחולם על תלונות ארוכות לנציב קבילות חיילים.

כשהתאהבתי בו כבר לא פינטזתי על סקס עם חבריי ליחידה. שבינינו, בחיים לא הייתי מזדיין אתם במצבם הגופני הנורא, וגם לא הזדיינתי אתם. ערימת ילדים שבקושי מכירים את הגוף שלהם ומפחדים מהצל של עצמם.

התאהבתי בגבר בלונדיני צעיר ויפה עיניים. גוף חטוב ומטופח בקפידה. אפס מניירות אוחצ'יות. גבר שתכנן היטב את הקריירה הצבאית שלו, שלא היה לו זמן להרפתקת אהבים ארוכה עם חייל תחת פיקודו.

הבנתי שעליי לתכנן בזהירות ובקפדנות את הקשר שלי אתו. התאמצתי מאוד אצל הממונים על שנינו להפוך ל"מזכירו" האישי, הפקיד שלו. וכך אחרי שבוע התייצבתי במשרדו כשבידי מכתב המודיע לו שאני ה"פקיד" החדש שלו. לא הפגנתי סימני התלהבות רבים, לא עפעפתי בעיניי אליו ודרשתי מעצמי "הטרוסקסואליות" מלאה. קול עמוק, בדיחות דביליות על הכתבנית של... אבל מדי פעם הבטתי עמוק בעיניו הכחולות, כשקם לזוז לישיבה עיניי נדדו אל מפשעתו , כשאני מוודא היטב שהוא שם לב, וחכיתי לשיחה.

שום שיחה לא הגיעה. הוא החזיר מבט לעיניי, ויום אחד הוא הביט בשרירי הזרוע שלי, ואמר בקולו הרגיל: איפה אתה מתאמן?

הזמנתי אותו לאימון על מגרש המסדרים של הבסיס בשעות הערב המאוחרות, והרבצנו חתיכת אימון. כפיפות בטן, שכיבות סמיכה, ריצה.

אחר כך רצתי למקלחת של החיילים, אבל הוא עצר אותי ואמר לי: בוא אליי.

כך נכנסנו למכונית שלו.

כך הפכתי לאהובו למשך חצי השנה שנותרה לי בצבא.

אף אחד לא ידע.

אולי מישהו ידע

אני יודע שאהבתי אותו אהבה עמוקה, בלונדינית, "סטרייטית". נתקתי למשך אותה תקופה את כל קשריי עם חבריי השונים, סיגלתי לעצמי את גינוני הגבריות שלו ולא התגעגעתי לצווחה אוחצ'ית משחררת במשך חצי השנה הזו.

האם הוא אהב אותי?

מה אני יודע?

הוא לא אמר לי: אני אוהב אותך.

הוא הקפיד על יחסים מנוכרים של מפקד-פקיד במהלך העבודה במשרד. הוא לא נתן לי את גופו באופן חופשי. היתה לו חברה בלונדינית. הוא תכנן לעצמו קריירה רצינית בצבא.

אני אהבתי אותו.