גבר של גברים

אל האור ואל החושך

19

קשה לנו לספר על חיי אבי ומושיק, שני האחים. אבל האמת ההיסטורית מחייבת אותנו להתגבר על הקשיים, בכל מחיר ולספר את הסיפור. אנחנו עצמנו די מופתעים ממידת חוסר הסבירות הקיצוני של הסיפור הזה, אבל אין לנו ברירה. אנחנו נספר ואתם, אתם תחליטו אם זה אמת, שקר או אולי פנטזיה מוטרפת של חובב מלודרמות קיצוניות במיוחד.

כזכור משפחת רצון הייתה משפחה ייחודית מאוד. ההורים, בשל פתיחותם המינית וחוסר אחריות בולט שלהם לגבי הבריאות של ילדיהם ניהלו בית פרוע בשעות הלילה. עד אשר גילו לתדהמתם, שאחת השותפות שלהם למשחקי מין פיתתה את בנם הבכור אבי, שהיה בן 13, ולתדהמתם הרבה יותר היא אף הגיעה אליהם עם תינוק יפהפה והודיעה להם שהוא נכדם, ושהם מתבקשים לטפל בו מיידית.

ההורים לא חיכו זמן רב ומסרו את התינוק לאימוץ, את שני הילדים הקטנים העבירו לפנימייה, ועל שני הגדולים, אבי ומושיק הוטל משטר נוקשה מאוד של חיים. ההורים עצמם העבירו את מוקד הפעילות המינית שלהם לדירה ששכרו, וגם התחילו לגבות כסף עבור מסיבות הלילה הפרועות. אבי לא ידע שיש לו ילד, ובכלל אחרי סיפור הזיון עם החברה של ההורים הוא הבין שנשים לא מענינות אותו, והתחבר לסטיב, תלמיד ממוצא אמריקני שלמד אתו בבית הספר. הם הפכו לזוג, והמשיכו יחד לתיכון ולצבא. הם התגייסו ליחידה קרבית במיוחד, ובאחת הפעולות סטיב נהרג. עולמו של אבי חרב עליו. הוא השתחרר מהצבא ויצא לסיור חיפוש אישי-פנימי בהודו, אחר כך באוסטרליה והוא לא ויתר גם על שנה בברזיל.

מברזיל הוא חזר עם בחור ברזילאי, ואחרי חודשיים אתו בארץ, הוא קלט שהבחור עוסק בסחר בסמים. הוא קלט כי המשטרה פנתה אליו וביקשה ממנו להיות סוכן סמוי. המשכורת היתה טובה, היתה הבטחה לקורס במשטרה, תפקיד מרתק. הוא לא חשב פעמיים, ביצע את תפקידו, הפליל כ-20 סוחרי סמים, כולל הברזילאי שניצל אותו, ואחר כך המשיך לקורס לשוטרים, קורס חוקרים, קורס קצונה.

מושיק העדיף לשבור את כללי המשטר שכפו ההורים. הוא אמנם לא ממש זכה להנות מהאורגיות, אבל בגיל די צעיר הוא החל לקיים יחסי מין עם גברים בוגרים וגם לקחת כסף מהם. לא היו לו רגשות אשמה, והוא שמר על עצמו היטב. כלומר לא סמים, לא אלכוהול ולא מחלות מין. גבר שהעז להכות אותו זכה למחרת לביקור של בריון שקרע אותו במכות, ודי מהר נפוצה השמועה שמושיק "לא פראייר" ולא "ילד נטוש" שאפשר לעשות בו מה שרוצים. הבריון היה אחד מהמאהבים הקבועים של מושיק, שמו היה לוי, והוא נהרג בדו קרב כנופיות כשמושיק כבר היה בן 20. עד אז  אם היתה למושיק אהבה, זה היה לוי.

לצבא מושיק לא הלך. הוא הבין את הכוח של הסחר בגופות צעירים, ושינה גם את טעמו. הוא שכב רק עם נערים בני 16 או פחות, הוא אסף לביתו ילדים נטושים מהרחובות והפך אותם לזונות מתוחכמים, שהרוויחו הרבה כסף לעצמם ולו. חלק מהם הוא ליווה החוצה מעולם הזנות וחלק הוא השתתף מרחוק כצופה בלוויה שלהם.

את 'שראל הוא פגש בככר ציון בירושלים. מוזנח, מלוכלכך. היו לו פנים שהזכירו לו מישהו. הוא לא התאמץ כדי לברר את מי הם מזכירים לו, ולקח את 'שראל אליו הביתה. שלא במתכוון הוא התאהב נואשות בילד הזה. יופיו, עדינותו, ובעיקר זה שהוא הרגיש מחובר אליו באופן על טבעי כמעט. עד אשר לילה אחד, אחרי שהלכו לישון, הוא חלם על אחיו, אבי. הוא נזכר בנעוריהם המשותפים, בחוויה המינית שהיתה להם יחד, והתעורר מוצף זיעה, 'שראל דומה לאבי. כדי להיות בטוח הוא הוציא אלבום תמונות והסתכל היטב היטב בפרצופו של אחיו. כן הדמיון היה מעל כל ספק.

מה? אני דוד שלו?!

שלא כמו אדם סביר, אולי, לא טרח מושיק לעדכן את אחיו בכלום. בכלל, הוא הקפיד להיעלם מחיי אחיו לגמרי. הוא בירר היטב מיהו 'שראל, וגילה שהוא ילד מאומץ. מרוב כעס הוא שכנע את 'שראל לעבוד בזנות, וכך בגד באהבה שלו את אחיינו.

אל האור ואל החושך

18

אלה תולדות

גורלה של אסנת לא שפר עליה. אמנם לא נאנסה ולא קרה לה שום אירוע חורג מגדר הרגיל, אבל הגעגועים לעלאי, הפכו את חייה למסכת ייסורים ארוכה ולא מענגת כלל.

כך, שבלית ברירה הוחזרה חזרה לשבט, ושנתיים אחר כך התחתנה עם "אחיה" עלאי.

לשניים נולדו ארבעה ילדים:

דביר, עומר, אלעד, צפריר

אותנו, חוקרי הפתולוגיה של אבי רצון ואחיו הסרסור מענין דביר.

הבכור בין ארבעת האחים והאחיות.

אותו אחד שראה איך אביו מקיים יחסי מין לוהטים עם גבר, וברח מהבית למשך חצי שנה.

אותו אחד שראה את אמו מציצה פעם דרך חרך בקיר באביו המוצץ בתאווה לגבר אחר בחצר הבית.

אנחנו, חוקרי הפתולוגיה של הטלנובלה המשפחתית הזו בכלל לא יודעים אם שאר האחים והאחיות ידעו משהו, ויש לנו גם חשד עמוק שדביר המציא דברים מדמיונו הקודח, כי

דביר היה ביסקסואל, ומאז גיל צעיר מאוד הוא שכב עם גברים ונשים בלי בעיות.

למה ומדוע הוא סיפר על אביו סיפורים כאלה, או אולי זו האמת?

המעונין לחקור את תודעת המספר מוזמן לעשות זאת. המספר רק מספר לכם את מה שהוא חושב שהוא יודע, ומנסה בשארית הגיונו לתת סיבה לכך שאבי רצון ואחיו, שני הומוסקסואלים פנו כל אחד למקום אחר.

האחד חוקר רציני במשטרה, שככל הנראה יצור זוגיות חזקה עם המשורר רפי לוי, ואילו השני, מושיק סרסור חובב קטינים שהתאהב בילד בן 16 ואיבד אותו בשל יריבות על טריטוריה, על מזומנים ועל מלחמה של "כבוד".

דביר התחתן עם צרעה, ביסקסואלית חזקה ומקסימה, קטנת קומה ועדינה למראה.

נולדו להם ארבעה בנים

אבי, מושיק, הלל, זמר

החיים בבית רצון היו גמו חיי השימפנזים הגמדיים במרכז אפריקה

סקס, סקס, סקס

לא הורים עם צילדים ולא ילדים עם ילדים

אבל זה היה באוויר

אבאמא הזדיינו ודיברו על זה בלי חשבון

אורגיות בלי סוף

הילדים בגיל 13/14 חוו חוויות מיניות ראשונות עם פרטנרים מבוגרים מהם.

האמת, הלל וזמר בגיל 13 כבר עברו לפנימיה. ההורים שלחו אותם. פנימיה מעורבת, אגב.

שניהם כבר לא בארץ, אז למספר לא ממש אכפת מהם, עכשיו.

אבי ומושיק.. יש לכם סבלנות, אני מקווה.

ורמז לחטטנים ביניכם, 'שראל/עידו.

אל האור ואל החושך

17

אלה תולדות

אבות המשפחה שני האחים, צבי ורבקה הולידו 4 ילדים כל אחד. צבי הוליד את רעואל, אסנת, ברכה, גדעון ורבקה ילדה את עזרא, עלאי, שמואל, בנימין.

אותנו חוקרי ההסטוריה של האחים לבין רצון מעניינים רק שני בני דודים, עלאי ואסנת.  סיפור אהבתם הרעיד את קיבוצי סביב הכנרת בעוצמתו ובחריגותו. שמונת הילדים, כפי שכבר סיפרנו לכם חיו בתוך משפחה מורחבת עם ארבעה הורים, ולפעמים הילדים עצמם התבלבלו קצת. האחאות והקרבה האחאית היו גבוהים כלכך, שכאשר עלאי ואוסנת שהגיעו לגיל המצווה [ הוא 13 והיא 12] וגילו זה את זו וזו את זה תחושת החטא בקרבם היתה חזקה ומפחידה במיוחד.

אסנת בצר לה פנתה אל אמהּ וסיפרה לה על אהבתה לאחיה עלאי, ושזה אסור. היא גם הכירה את סיפור אמנון ותמר על בוריו, וכמו רבים מבני דורה  היא קראה את אהבת ציון של מאפו, והלך הרוח הרומנטי, הקיצוני הדרמטי וההיסטרי השתלט עליה לגמרי. האחים ובני זוגם התכנסו למפגש היוועצות, בו עליהם היה להחליט איך להתיחס לאהבה הזו, הזרה והמוזרה, שיש בה נגיעת גילוי עריות.

התוצאה הייתה ששלחו את אסנת ללמוד בפנימייה ואת עילאי שלחו לירושלים תחת השגחה של קרוב רחוק במיוחד.

סופרים מקצועיים, אלה שצריכים למלא עשרות דפים במעשי עלילות מרתקים ומרגשים היו מספרים לכם עכשיו על חיי השניים באזורי הגלות שלהם. אסנת בפנימייה ועלאי בירושלים. הם היו מספרים לכם איך עלאי גילה את רזי המין ואיך אסנת ניצלה מאונס על ידי מורה בפנימייה, אבל אני שונא סנסציות, דרמות צהובות, וכחוקר עיתים אובייקטיבי אמנע מצוהב הכתיבה הדרמטית והפופולארית והזולה של ספרוני אהבה בכיניים ורק אספר על שני אירועים חשובים.

האירוע הראשון קשור לעלאי ולביקור שלו בירושלים המזרחית, שאז היתה מאוכלסת גם על ידי יהודים. וכך, בוקר שבת אחד, בעודו עושה דרכו אל הכותל הוא שמע "פססססס". הביט ימינה ואחר כך שמאלה וראה בחור כבן גילו רומז לו לבוא אליו. הוא ניגש אליו חסר פחד לגמרי, ובחור שאל אותו אם מתחשרק לו לעשות סיור בעיר, במקומות שעין רגילה לא שזפה. [בטח הבחור לא דיבר כך. זה היה בחור ערבי שדיבר חצי עברית חצי ערבית]. עלאי שם לב שהבחור גבוה, יפה תואר וראה בו גם התנהגות שטרדה מנוחתו. עלאי, פתוח להרפתקאות אמר בוודאי ובשמחה. וכך יצאו שניהם לחקור את סודות ירושלים. מה שעלאי תמים שכמוהו לא קלט או אולי לא הבין שבעצם הוא מסתכן מאוד. מי הולך עם אדם ,סתם כך"?

אבל כיוון שהלך עם הבחור, וכיוון שמצב רוחו היה טוב מחשבות שחורות ומדאיגות כאלה לא עלו במוחו. סובבו השנים ברחובות ובסמטאות עד שהגיעו לבית מרחץ. בוא נכנס הציע הבחור לעלאי. עלאי לא הוטרד, בית מרחץ, מקווה מה ההבדל? נכנסו השניים, הבחור שלם עבור עלאי, הלכו למלתחות, ואז כשהתפשטו שם לב עלאי לזקפה של הבחור הצעיר. הוא הסמיק קלות והסיט מבטו מייד. הבחור רק אמר לעלאי בוא לברכות, ושניהם הלכו לשם. עלאי הרגיש כובד ברגליו, והתחלה של תחושת חרדה מלאה את בטנו בפרפורים לא נעימים.

במרכז הבריכה אליה הלכו עמד גבר גבוה, כהה, בעל בטן ענק. הבחור חייך אל הגבר, ושניהם, עלאי והבחור ירדו לבריכה. שם עלאי והגבר לחצו ידיים והכירו שמית, ומייד אחר כך הרגיש עלאי איך ידו של הגבר חופנת את ישבנו. פניו האדימו והוא הסתובב וניסה לצאת מהבריכה, אלא שהבחור שהביא אותו החזיק אותו חזק ולא נתן לו לזוז. וכדי להרגיעו מעט, הבחור החל ללטף את אבר מינו של עלאי, לשחק באשכיו, בעוד הגבר ממשיך ללטף את עכוזו של עלאי, ואצבעותיו מחפשות אחר פי הטבעת של עלאי. הוא סובב את עלאי כך שעמד עם ישבנו צמוד לאברו, ואילו הבחור החל למצוץ את הזרג של עלאי. בניגוד לרצונו עלאי גנח מתשוקה והנאה, והגבר במיומנות רבה החדיר את אברו לישבנו של עלאי. צרחת הכאב היתה אדירה, אך אף לא אחד ניגש לבריכה לראות מה קורה.

שבת זו תיזכר על ידי עלאי עד תום חייו.

הוא זכר את הריצה המובהלת מבית המרחץ

הוא זכר איך ארז את כל חפציו

הוא זכר איך בקושי רב הצליח לארגן לעצמו נסיעה ארוכה וקשה אל הוריו

הוא זכר את הדמעות והבכי בביתו

הוא זכר בבושה את הכאב באחוריו

רוחו הבהירה והחופשית דוכאה עד עפר, והוריו שלא הבינו מה קרה התהלכו סביבו בדממה, מפוחדים ומודאגים.

אל האור ואל החושך

16

אח של רצון, אח של אבי. עולם עגול כמאמר המשורר, ובכך ובשל כך, כשיוצאים מנקודה א' תמיד חוזרים לנקודה א'. מה שקורה בדרך, איך חוזרים, באיזה מצב, נו זו הסיבה לסיפורים רבים. גם האחים רצון על פי מיטב הקלישאות יצאו לדרכים נפרדות, האחד קצין במשטרה השני סרסור. שניהם נפגשו בנקודה ב', עידו הוא 'שראל.

מה הפריד בין שני האחים?

על כך אצטרך לכתוב כלכך הרבה עד ששלוש מקלדות לא יצליחו לעמוד בעומס נקישות-ההקלדה עליהן. ובכל זאת, כיוון שסקרנותי אינה פחותה משלכם, בואו נפרוש את דפי ההיסטוריה המשפחתית של משפחת רצון.

*

פרה היסטוריה

משפחת רצון, לשעבר משפחת רצינסקי, לשעבר משפחה יהודית בפולניה שהתפרנסה ממסחר בחפצים חסרי ערך, מרוכלות. משפחה ללא יחוס רבני, משפחה שלא הצליחה להעמיד מתוכה ולו תלמיד חכם אחד. משפחה פשוטה ובורה כהרבה משפחות אחרות בעולם היהודי. בצוק העתים, עם מפנה המאה העשרים התגלגלו כמה מצעירי בניה לציונות ועלו לארץ. חלקם נקלט במושבות כעובדי דחק, אחרים התחברו לקבוצות הצעירים האידיאליסטים. אין הרבה מידע על נציגים אלו, למעט על שני אחים, אח ואחות ליתר דיוק. צבי יעקב ורבקה ברכה, שקיצרו את שמם לצבי ולרבקה, ושינו את שם משפחתם לרצון. שניהם הסתפחו לקבוצות העבודה השונות, אחר כך הצטרפו לקיבוצים, ואף התחתנו. צבי התחתן עם נערה ממוצא תימני ורבקה עם בחור חולמני מאודסה. צבי מזל רצון, מנחם ורבקה דגוּל.

שני האחים שמרו על קשר עמוק כל ימי חייהם וגם בני משפחתם הפכו לקבוצה מאוחדת, רעשנית ושמחה במיוחד. כל אחד מהאחים זכה לארבעה צאצאים, ואף זכה לראות בנכדים רבים ובנינים. סבא רבא צבי מת בגיל 105 וסבתא רבא רבקה בגיל 107, שניהם הלכו לעולמם כמוחם צלול וגופם מתפקד באופן חלקי. [נו טוב, אז היו להם חיתולים למבוגרים]

האחים הללו לא הקפידו על קשר עם שאר אחיהם. הם ידעו שיש במשפחתם שני קבלנים, ושיש חוקר מוח מפורסם ושיש גם ענף עברייני מפותח. את האחיין שלהם הם נהגו לראות ברחוב ליילנבלום בתל אביב סוחר בדולרים, אחר כך קראו עליו בעיתון שהועמד למשפט ונכלא לשנים ארוכות.

משפחתם שנשארה באירופה לא שרדה את הנאצים, ומבחינתם זה הפך לענין סגור שאין מספרים עליו ואין דנים בו. "אנו באנו ארצה לחיות ולהיבנות בה" נהג צבי לומר בפתיחת כל ליל סדר. רבקה היתה מוסיפה אחריו, נולדנו כאן מחדש. מה שהיה איננו עוד, מת  ונעלם.

אל האור

15

אף אחד לא הבין מה קרה לעידו. הוא ישב במיטה לבן כשלג, מתוח כקפיץ לפני שחרורו. ידיו שלוחות קדימה ועיניו מלאות דמעות וכאב. מה קרה? שאלו שני הרופאים, מה קרה?

הם הזעיקו את רותי בטלפון הפנימי, וזו הגיעה מתגלגלת על כסאה, הישר לצד מיטתו של עידו, לקחה את ידיו בידיה והחלה לנענע אותן ברכות, כמו שמנענעים ומערסלים תינוק. לאט פג המתח מגופו של עידו. הוא פרץ בבכי קורע לב וטמן ראשו בין ידיה של רותי.

מה קרה ילד מתוק שלי, היא שאלה. מה קרה?

אבא שלי בא לבקר אותי, ממש עכשיו. הוא עמד פה בכניסה לחדר.

הוא איש מסוכן מאוד אבא שלי. הוא יודע מי תקף אותי. הוא יודע מי אני.

אני מפחד ממנו, אני לא רוצה שהוא יחזור לכאן.

דבריו של עידו נקטעו על ידי יפחות כאב וחרדה. הוא התנשם ונשם במהירות כמי שרץ במהירות רבה למרחק גדול. דר ביטון החליט להזריק לו זריקת הרגעה, ואחרי דקה הוא הפך נינוח, רפוי , אבל הכאב והפחד לא הניחו לו.

בכפייתיות הוא חזר על כך שאבא שלו בא לבקר אותו, שהוא איש מסוכן, שהוא מפחד ממנו, ושהוא מבקש שלא יתנו לו להתקרב אליו.\

נמרוד נזכר שכשרצו לחדר היה גבר בן 30 שחרחר בקצה המסדרון שניסה לצמצם את עצמו לגודל של מטבע קטן.

מייד התקשרו לשני השוטרים, מומחה לקלסתרונים הגיע אתם, נמרוד התאמץ, ולאחר כשעה הופיע פרצוף מול עיניהם.

אבי, הפקד, פער עיניים בתדהמה.

אני מכיר אותו, אני מכיר אותו, רפי גם אתה מכיר אותו.

רפי הביט שוב, אבי זה אח שלך, האח שלך שאתה לא פוגש כבר הרבה שנים, מה הוא עושה כאן?

הם הביטו זה בזה ובעידו, עידו הוא האחיין שלי? בלתי אפשרי. זה לא אבא של עידו.

מה הוא לעידו?

אל החושך

14

חזרתי לביתי וברשותי רכוש רב. שני מספרי טלפון של נערי/גברי ליווי בפוטנציה, דבר שאסור לעבור עליו לסדר היום. אבל התוקף של 'שראל נשאר אלמוני לגמרי, עדיין, וחששתי שכשאר הוא ישתחרר מבית החולים, מישהו יפגע בו שוב.

האינטואיציה שלי וניסיוני הארוך צבטו בבטני בכוח. חרדה עמומה השתלטה עליי. בשביל מה אני צריך לבזבז זמן על 'שראל? יש סיכוי שבגללו יפגעו מקורות הפרנסה שלי, ובכלל, יתכן שמישהו שלח לי אזהרה באמצעות פגיעה ב'שראל. מדוע לא חשבתי על זה?

עולם האפשרויות החדש שנפתח בפניי היה עשיר ודחוס בפנים של יריבים, אויבים, מאהבים דחויים ובעלי חוב.

אבל לפני שאני עושה משהו החלטתי לתת קפיצה נוספת לבית החולים.

הגעתי לחדרו של 'שראל, עידו. השעה היתה עשר בבקר. הוא שכב במיטה הלבנה, שערו השחור מסורק, הוא גילח את פניו, והיופי שנפוץ ממנו היה מכאיב. את הגוף היפה הזה החזקתי בין ידיי מאז שהיה בן 16. את הבחור הזה לימדתי באופן אישי את שיטות הפיתוי, טכניקות בסקס, איך לזרז מישהו לגמור, או איך להאריך הנאה. 'שראל היה כישרון טבעי וההשכלה שנתתי לו רק הרחיבה ופיתחה את המיומנויות השונות.

הבטתי בעיניו בכאב, הוא עדיין לא ראה אותי. מבטו היה נעוץ במרכז החדר, כולו שבוי בתוך עולמו הפנימי. דפקתי על הדלת. הוא הביט בי, ולבי נחמץ כשראיתי את מבט החרדה על פניו. למה אתה מפחד ממני שאלתי אותו? אתה מכיר אותי? הוא התכווץ במיטה, הביט בי עמוקות ואמר: לא אני לא מכיר אותך, אבל ממך נודפת סכנה. אתה אני מרגיש, אני לא יודע ולא זוכר, אני מרגיש שאתה מעורב במה שקרה לי. אני רק זוכר סיוטים, כאבים איומים ומישהו עם זין גדול וצבוע באדום.

מכה חדה חטפתי בלב. ממש במרכזו. זין צבוע באדום הוא אמר לי.

לא אמרתי לו כלום, אם כי הוא שם לב שהחוורתי.

מה קרה לך, הוא שאל, למה אתה מחוויר? אתה יודע משהו? אתה יודע מי אני? קולו התרומם לצווחה חדה, מי אני? מה אתה יודע? נבהלתי, לא רוצה קשר עם אף אחד מהמטפלים בו, אני סרסור , כן אני סרסור. בעסקים שלי אין מקום לרגשות. אבל הילד הזה קרע את לבי מהיום שפגשתי אותו ברחוב והפכתי אותו לבן זוגי ולזונה המובחרת ביותר שלי.

ידעתי גם מי אחראי להתעללות בו.

הסתובבתי ועזבתי את חדרו דקה לפני ששני רופאים נראו רצים אליו לחדר, שניהם מבוהלים.

הבטתי בהם עד שנכנסו לחדר, אחד מהם קלט אותי בזווית עינו. הצטערתי. אבל ידעתי שהילד 'שראל מצא ככל הנראה את שני מלאכי השרת שלו.

יצאתי חזרה לביתי. היה עליי לעשות כמה וכמה דברים, מהר מאוד, ולא חיי בסכנה אמיתית.