גבר של גברים

אתמול התחילו להתכנס מכל קצוות הארץ שני שבטים. השבט שלי והשבט של דביר, גם הדודים והדודות בחו"ל הגיעו.

במרכז החצר, בסגנון עדות הבוקרים המקסיקאיים הובערה אש גדולה, מגזעים של עצים, שהקפדנו לרכוש רק מספקים מורשים, כאלה שלא כורתים עצים "סתם" אלא במקומות מותרים או שיש להם "יער" שבו הם עסוקים בגידול ובכריתה.

במרכז המדורה ניצב שיפוד ענק שנשען על שני עמודים, ובקצהו האחד ידית גדולה. על השיפוד החלו לסובב נתחי בשר גדולים, שקיבלו טיפול תבליני וארומטי עוד בטרם הוכנסו לאש.

סביב למדורה שולחנות, סביב לשולחנות מזנונים עליהם סלטים בכמויות ענק, תבשילי פסטה שונים, אורז במגוון צורות וטעמים מסחרר, מגש קוסקוס ענק, ירקות מבושלים בטעמים שנעו מהמזרח הרחוק ועד דרום אמריקה.

והאנשים התחילו לבוא.

צפינו לשלוש מאות בני אדם, ופתחנו שוליים של עוד 200 בני אדם.

לא היו מלצרים/יות, מה פתאום.

חלק גדול מהמוזמנים באו עם שתייה [זו היתה הבקשה מהם] ובאר המשקאות התמלא בכמויות מסחררות של מיני יינות, אלכוהול ומשקאות אחרים.

הבית של הורי דביר הפך לאכסניית שינה, בשיטת המיטה החמה

בשל מזג האוויר המדליק, אנשים גם ישנו בחוץ, כלומר, אנחנו עוד בתוך החגיגה, ואני כותב עכשיו מהמחשב הנייד שלי. כן, דביר מציץ מעבר לכתף.

אנשים באו עם חיוך ענק, רצון לפגוש ולהכיר. האלכוהול עשה את העבודה שלו מצויין, וכך על רקע מוזיקה שקטה ונעימה אנשים התחברו והתפצלו להם כמו אמבה גדולה. ראיתי במו עיניי החלפת מספרי טלפון, אימיילים כולל כמה התחמקויות לפרדס.

אבל אותנו מעניינת הנקודה שלנו, נכון?

אז על שני זוגות אתם יודעים - אבי והחבר שלו, דביר ואני. תוסיפו את הדוד של דביר שהגיע עם חבר חדש.

כל האחרים שלא ידעו איך לנהוג, כשראו את שלושת הזוגות שחררו לחץ, התבלטו להן שני זוגות של לסביות, שתיהן מהצד של דביר, ואחר כך הצטופפה לה קבוצה לא גדולה של הומואים ולסביות מלאי שמחה שהם נמצאים בסביבה שלא "דופקת חשבון" למיניות שלך, אלא רק מעודדת לבטא אותה, ורצוי עכשיו בפרדס.

אז גם דביר ואני תפסנו לנו שני קרובים ואצנו רצנו אתם לרביעייה מוצלחת בין העצים.

החבר של אבי מצא לו, כרגיל, את הבחור "הכי מסוכן" ושלושתם דידו אל אחד החדרים בבית של דביר לממש תשוקתם.

עכשו

כמעט אחת בצהריים

האש כבתה

הררי המזון נאכלו

האנשים לא הולכים, השמחה ההדדית על היחד הזה לא מסתיימת.

כמה התארגנו במכוניות ונסעו להביא אספקת מזון ושתייה.

אחרים התארגנו בלי שמישהו יבקש "על" ניקוי האזור, הבית, הקונדומים מהפרדס.

נוצר עכשיו מעגל סיפורים והיכרויות ענק, יש מקרופון, מה חשבתם, יש גם מי שיתרגם לאלה שצריכים.

אז

CIAO

חג שמח

גיליתי לאחרונה עינוג חדש ומופלא, פרוות החזה שלי.

שנים שאני מורט שערות מהגב מהישבן ומכיס האשכים, אבל לא היה לי יחס מיוחד לשיער החזה שלי, והנה בחצי השנה האחרונה אני מגלה, שבבקר בבקר אני אוהב ללטף את השיער הזה.

בהתחלה קצת נדהמתי, פעם אפילו התעוררתי בבהלה מהחלום.

אבל כיום אני יודע בוודאות

אני מאוהב בפרווה שלי.

ואל תחשבו לרגע שזו פרוות דובים מפוארת

דווקא לא

פרווה "שכנוזית" לא סמיכה ולא דלילה, צבעה אינו שחור ואף לא בלונדיני, שחרחר נאמר.

איזה קטע

אדם קם בבקר בגיל 50 + ולומד לאהוב עוד משהו מעצמו.

שנה טובה

שתהיה לי שנת חיבוקים אינסופית. בבקר, בצהריים ובערב.

שתהיה לי שנה מלאה בכוסונים, שגם יודעים לעשות סקס ולא רק מצפים שיעריכו את יופים.

שהבלונדיני הפרטי והמקסים שלי ימשיך לאהוב אותי באותה תשוקה מטורפת בה אנחנו אוהבים כבר יותר משנתיים

שאבא שלי והחבר שלו ימשיכו להיות זוג יונים, מה יש?!

מה אני יכול לעשות, אבא של דביר ושאר הזכרים רצו להגיע לסיור אנתרופולוגי ברחבת הכותל.

אז עלינו על שתי מכוניות והגענו כששה גברים לכותל.

מאוחר, לילה

הרחבה מוארת כמו זה אמצע היום

עשרות אלפים של בני אדם

צעקות וצוויחות

קבענו להיפגש אחרי כשעה במקום מסויים, וכולנו יצאנו לענייננו.

אני יצאתי לסיבוב הרחת פרומונים של גברים, בעיקר צעירים וחתיכים, ותקווה לסקס מהיר באזור הכי מקודש ליהודים.

ולא אלמן קאראדור השרליל.

בזווית העין ראיתי את "אברך המשי" המביט בי בעניין רב, חיוך, לחיצת יד, רעידת כף יד קלה, הזעה פתאומית, עיניים מושפלות ובזריזות מנווטים עצמנו למקום פנוי מבני אדם, מוסתר מהקהל. הורדת מכנסיים, חיכוך, ירידה על ברכיים, כמה תנועות נסערות, אנחות נשלטות בקושי, "אני גומר, אני גו - מ- רררר", טישו, וקדימה חזרה לעולם.

אני כמובן עברתי אח"כ דרך השירותים לניקוי מהיר באמצעות  מגבונים לחים, ניקוי שופכה בעזרת השתנה, וריסוס עצמי בדיאודורנט.

ומה עם האברך?

אני בטוח שתחינתו לאלוהיו היתה הלילה רבת עוצמה במיוחד.

או, כמה שאני אוהב לעשות סקס במקומות קדושים.

אז לקחתי חופשה מהעבודה, דאגתי שעובד הניקיון שלנו ינקה את דירתנו [סטודנט ישראלי, 40 שח לשעה + ביטוח לאומי] כמו שצריך, ואני "מבלה" בבית משפחת דביר.

בלילה אני ישן שם, כי אני כלכך עייף, עד שאין לי כוח לנהוג חזרה לביתנו.

אין שיחות מחרמנות עם דביר

וכל החתיכים מסביב הם נרות חנוכה

בסוף עוד אשתגע.

אז מה אני עושה?

מנקה, מנסר, מדביק, גוזר, תופר, טועם, קוצץ ירקות, קולף ירקות.

פעמיים ביום ריצות מבוהלות למרכז הקניות

מחר מצפה לנו "איקאה" שאני לא ממש אוהב להיכנס לתוכהּ.

בשנה הבאה אני טס לחו"ל, ושדביר יעשה את כל העבודות האלה.

אה, והכרתי מישהו בין לבין, מתוק מתוק

הוא יוזמן לשלישיה עם דביר ואתי.

מה נפלא יותר מהסתיו. הקיץ הלח והמזיע של מישור החוף נעלם לו. אפשר לצאת מהמקלחת ולא להדליק את המזגן, להישאר נקי ויבש ללא מפלי זיעה.

קרם הגוף לא נשפך, הדיאודורנט מחזיק מעמד, קרם העיניים לא נוזל לתוך העיניים.

הסתיו לא מעורר בי עצבות אלא שמחה גדולה.

מייד יבוא החורף.

בקרוב נוכל להתכרבל תחת השמיכה הגדולה ולהקשיב לרעמים ולברקים, להרגיע את הכלבות החרדות, להכין מרקים עשירים, אוכל כבד.

בחורף הסקס הרבה יותר נוח, הרבה יותר מגרה, יש הרבה יותר בגדים להוריד והתשוקה נלהבת ומתעצמת.

סקס בחוץ תחת הגשם, פרוע, מחמם.

הגברים בחורף יותר סקסיים מאשר בקיץ.

דביר טס שוב לחו"ל. עוד חוזה צילום לבלונדי שלי. הפעם לשם שינוי בגדים ולא תחתונים. הוא ייעדר כשבוע ויחזור בראש השנה.

בראש השנה אנחנו מתכננים ארוחת ערב כלל משפחתית-שבטית, כלומר כל אחיי וילדיהם, כל אחיו של דביר וילדיהם, הורים, סבים, דודים.

הארוחה תיערך בחצר בית הורי דביר במשק שלהם.

האוכל יבושל על ידינו, כך שמאמצע השבוע הבא אני אצל משפחת דביר בבית בעבודות בישול, ניקוי, הכנה.

הפצנו באינטרנט את המידע לאנשים הרלוונטיים, עד עתה אנחנו סגורים על קרוב למאתיים בני אדם.

אנחנו מתכננים להכין עץ משפחה גם וירטואלי, עם קישורים לכל דמות שתופיע , אם יש לה..

מה עשינו הבלונדי ואני בלילה לפני הפרידה שלו?

מה אתם חושבים?

לא אתם לא תעלו בדעתכם.