משהו תופס כיוון

כל מי שעישן קופסא, כל מי שאני מכיר
כל מי שפעם עוד ניסה, כל מי ששילם על זה מחיר
כל מי ששפך דם במצב של זה הוא אני
כל מי שהוא שמאל רדיקל, כל מי שימין קיצוני
עזרה בדרך עזרה בדרך
עזרה בדרך שלך

                         (נועם רותם, "עזרה בדרך")

אלא שבאותה מידה היה אפשר להשמיט את המלים רדיקל ו-קיצוני. שתי המלים לא באות לסמן את הקצוות שבמפה הפוליטית, אלא את המובחנוּת הפוליטית עצמה. עצם השיוך הפוליטי מייתר את הלוואים קיצוני/רדיקל. בין אם אתה שמאל או ימין, אתה פנאט, ומכאן שאתה צריך טיפול. המזוהים פוליטית הם בסופו של דבר פציינטים היסטריים המצוּוים להתפרקד בסבלנות ולחכות לניידת של שח"ל.

רותם לא טוען כך מפורשות; אבל די בגישה טיפולית כלפי שני המחנות לעיקור העזרה המוצעת. לשיטתו, הקיצוניות מצטיירת באופן זהה מכאן ומכאן. אין התייחסות לסימפטומים ספציפיים בשולי הימין או השמאל, אלא רק לשוליים כמצב פתולוגי. השוליים הם הסימפטום, ולחלופין, השוליים הם מחלה ללא סימפטומים, פתולוגיה של עמדות מובחנות באשר הן.

במקום זה מוצע כאן טיפול מְמרכז כתחליף לעמדה מוּטה (כלומר אחראית ולא מגומגמת). דרך המלך שרותם מתווה ממוקמת על ציר האפס. כמעין אוקסימורון ישיר: חום קר/קור חם. לא זה ולא זה. לא כלום. מקסימום סיוע לא ברור בתוספת אווירה של חירום. אמבולנס מהבהב שאינו משמיע קול. כזה שנוסע קדימה.

אבל את התוכן הוא עוטף באמצעים פורמליים שמקנים לשיר איזה גוון חתרני. הכוונה בעיקר לעברית המאונגלזת ש, אמת, רותם עושה בה שימוש יפה.

יוצא שהשיר מיטיב לבעוט מבחינת השימוש בשפה, אבל שמרני במיוחד מבחינת התוכן שלו.

בעיני זה משול לצעיר אופנתי ועייף, שבבחירות האחרונות שם "גיל" בקלפי.