ההוא משם.

אני לבד..

כ"כ כ"כ לבד.

הרבה זמן לא הרגשתי כ"כ בודד..

זה לא שאני בערך לבד.. אולי לבד...

פשוטו כמשמהו - אין לי אף אחד.

אני שם בשביל כל אחד ואחד שצריך אותי. כל הזמן. עד אין סוף.

אבל בשבילי? אין אף אחד. אין בן אדם ששם לי שרע לי..

ולמה זה?

אני מאמין שהרוב בגללי..

בגללי כי אני הייתי עסוק בדברים שלי.

לעשות דברים בשביל אחרים..

אבל מה עשיתי בסופו של דבר? מה יצא מזה?

כלום.

לא עשיתי ש-ו-ם ד-ב-ר.

אולי יש לי את הכישורים לעשות... אבל אני פשוט לא עושה כלום.

אני ממלא את עצמי בהרבה דברים כדי שיראה כאילו אני עושה.

אבל כלום.

נכון אומנם יש לי הרבה מכרים. אבל כולם זה חברים למשימה מה שנקרא..

חברים לדבר מסויים...

חברים למועצה..

חברים לליד..

חברים לבציפר..

אין לי חברים אמיתיים.. פשוט אין.

מי שחשבתי שחברים שלי.. תקעו לי סכין בגב אחד אחרי השני.

החיים זה ממש ממש לא פיקניק.