הדרכים הידועות

חורף. אנשים מסתגרים בתוך עצמם, נכנסים למחילות. אנשים ועכברים. כל מה שנכנס לתחום האפור. חורף והמציאות משתנה לי בלי סוף, כל פעם מחדש.

אני מתעוררת על הספה בסלון מהרעש של הגשם. לא סגרתי את החלון, לא התכרבלתי בשמיכה הנכונה, שוב נרדמתי בתחתונים. האור נשאר דלוק כל הלילה, שכחתי לקחת גלוגלה. שוב. הטלפון מצלצל, בצד השני נציגה מחברת כוח אדם. שוב. שנתיים אחרי, חורף, אני עדין לבד – חוזרת לשוק מחפשי העבודה. 

בראש מתרוצצות לי המון מחשבות. כל כך הרבה פוסטים שכבר ישבתי לכתוב ואיכשהו נשארו בטיוטות. כמה אפשר למחזר? אני כל כך מוכשרת וכל מה שהיה לי להגיד זה שנשבר לי הלב ואני מתפרקת לרסיסים.

אנשים גוועים לאט לאט, בלי לשים לב. גם אני גוועתי. גוועתי והשתוקקתי אל מול עצמי, אל מול מערכת היחסים שלך ושלה.

מערכת יחסים. טפו. בלדה לנאיבית וואנס אגיין. איך בלילות של תשוקה מטורפת הצלחת להערים עליי, איך התמכרתי למגע שלך ושכחתי את עצמי. איך הייתי כל כך עיוורת נוכח העובדה שכל פעם שהיית יוצא מפתח הדלת שלי עטוף כולך בריח שלי, באהבה הבוערת שלי – היית יוצא אל חיים אחרים, אל מערכת יחסים שמתפתחת לך בצעדים קטנים עם מישהי אחרת.

והכל עדין כל כך מעורפל, איתך או בלעדיך. עבר המון זמן, אפילו הספקתי להתנחם עם מישהו אחר. החיים שלי עברו עוד כמה טלטלות, התרסקתי וחיברתי את עצמי לא מעט פעמים גם בלי שום קשר אליך. כנראה שאיפשהו במהלך הדרך עלית עליי יותר מכל הפעמים שבהם הרגשתי שאתה עליי, בתוכי והבנת שאני מחפשת מישהו שיהיה שפוי בשבילי, שפוי במקומי והעדפת לברוח מהלב שלי שרק רצה להתכרבל עם הלב שלך, לב שרק רק רצה להתעטף באהבה שלך.

ואיכשהו, ברגעים של שפיות או דווקא ברגעים של חוסר – אני עדין מתגעגעת, עדין משתוקקת. רק ביני לבין עצמי, ביני לבין התמונות שלכם על גבי המסך.  איכשהו, ברגעים האלה שאני מרגישה כל כך לבד, אני גוועת לאט לאט אל מול מערכת היחסים שלכם, בלי שאף אחד ידע.

ומשהו בוער בי. שינויים. משילה מעלי קילוגרמים, תאים שנמחקים לי במוח. בחורף אנשים מסתגרים בתוך עצמם, נכנסים למחילות. חורף ואני רוצה לצאת, להרגיש איך הקור משתק את הפחד, לראות איך הגשם שוטף מכאן את כל החוסר וודאות, לשמוע את הרוח לוחשת את כל מה שבוער בי מפנים.

ויש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד אני רק לא מצליחה לכתוב ברור. לפרטי פרטים. לא מצליחה לארגן את הכל במקום ולתת לאצבעות לדלג על המקלדת. אז אני בוחרת לשתוק עוד קצת, רק עד שיהיו בי כוחות להתחיל להתמודד, רק עד שיהיו לי עוד כוחות – רק עוד קצת.