יש את ההוא מהסופר למשל. חלק משיגרה של יום קניות, פעם בשבוע בין המדפים של הקוטג' למחלקה של הבשר המבטים שלנו נפגשים. הוא מחייך אלי ושואל אותי אם אני מחפשת משהו מיוחד ואני פורחת משם וחושבת לעצמי מחשבות. אם הייתי מחפשת משהו מיוחד בטח לא הייתי מסתכלת לו בעיניים. העגיל, השרשרת, המראה המסוקס, העיניים הבהירות, העור השחום - אם הייתי מחפשת משהו מיוחד לא הייתי טורחת לענות לו.
ההוא מהסופר למשל, נפל במלוכדת הטבעת שאני טומנת לעצמי. אני לא באמת מאורסת וגברים כמו ההוא מהסופר, נופלים במלכודת שאני טומנת לעצמי כשהם חושבים שאני כן ונסוגים ממני בין המדפים של הקוטג' למחלקה של הבשר.
יש את הזמן שבורח לי. לא קל להיות מובטלת אחרי ארבע שנים של עבודה תובענית. אני חלק ממעגל האבטלה קרוב לחודשיים.
חודשיים שהזמן בורח לי, חודשיים שימים הפכו ללילות ולילות הפכו ימים, מלחמה עיקשת בנסיון לשמור על הגבולות. שיגרה של יום בלי לוחות זמנים.
להתעורר בשעות הצהריים, שתי כפיות גדושות של קפה מגורען, קצת חלב.
להדליק סיגריה, לפתוח חלון שיכנס אוויר לחדר, לפתוח את הדלת שיהיה פה קצת אור.
לנסות לאסוף את עצמי, קצת קורות חיים, הרבה פייסבוק. טלפון לבנק, התמודדות עם קשיים כלכליים.
הזמן שבורח לי, מחשיך מוקדם כשהיום מתחיל מאוחר, כל כך הרבה זמן מואר בורח לי.
נפלתי למלכודת הפחמימות שטמנתי לעצמי, אני לא מצליחה לשמור על הגבולות, הכל נמתח לי, הכל משתחרר.
מתסכל לנסות להדוף את השיגעון בין ארבע קירות. הפינה הקטנה שהיא רק שלי קצת חונקת.
אחרי שהישיבה היומית ממצה את עצמה וכולם מתפזרים לפינות שלהם אני חוזרת אל הסוף של היום שלי.
מגלגלת לי ג'וינט, מכניסה הרבה עשן לריאות, מוחקת עוד כמה תאים במוח ונרגעת, מרחיקה את כל המחשבות על המחר.
בזמן שבורח לי כשאני נכנסת למיטה טרם נפלה עלי העייפות האמיתית, אני מגלה כל פעם מחדש כמה נעים לגעת, גם לבד, בכל הנקודות הרגישות.
כמה מנחם הרגע בו כל הגוף רועד, כמה מנחם הרטט, הזימזום, התחושה הזאת של הזרם קצת לפני שאני גומרת, קצת לפני שנגמר עוד יום.
יש עוד כל כך הרבה, מרגיש הכי מעט. אני מחפשת מקום למצוא בו קצת תשובות, מסתבכת עם עצמי באמביוולנטיות מוחלטת לגבי אנשי דת העוסקים בקבלה, לגבי שרלנטים אחרים העוסקים בתקשור - אפשר להגיע רחוק כשמחפשים את הדרך והולכים לאיבוד.
יש עוד כל כך הרבה אבל נגמר לי הכוח, הזמן שבורח שואב ממני המון אנרגיות. זה הכל שאריות של החיים.
אני אומרת לכם, בקרוב יהיה פה הרבה אור, יהיו גם תשובות מנחמות. ממש בקרוב, אל תלכו לי רחוק מדיי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
