נשארתי בבית היום ולא הלכתי למד"א
כדי ללמוד לתאוריה וללכת לנ"ס
ונרדמתי בלי ללמוד לתאוריה וכבר לא היה לי כוח לנ"ס כשקמתי
אז אמא לא הבינה איך זה שאין לי כוח למד"א
ישר השאלות אם משהו קרה.
אז אמרתי לה שאני חושבת שאני בדכאון
והיא צחקה ושאלה למה
אז אמרתי שאני לא אוהבת אנשים בזמן האחרון
והיא שוב צחקה
וגם אמרתי לה שאני כל הזמן עייפה ולא רעבה
אז היא אמרה שאני היפוכונדרית
היא צודקת, אני לא באמת בדכאון
השגרה סתם מעייפת אותי
והחברים מסתננים
כי יש לי פחות כוח להתמודד איתם
אני יודעת שזה באשמתי
כי כבר לא אכפת לי מה יוצא איך ומתי
והמסננים שלי נעלמים יותר ויותר
זה פשוט יוצא ככה, אמיתי כמו שזה
בלי לנסות לייפות דברים כי כבר אין לי כוחות לזה
והמזוכיסטים באמת, נשארים ומשום מה הם איכשהו באמת קיימים
אולי מכירים אותי יותר מדי טוב ויודעים כמה אני בנאדם קשה
ולא מבינים כמה אני מעריכה אותם על זה.
אמא ואבא טסים מחר בבוקר לשלושה שבועות לאמריקה
ואחרי שספרתי את הימים זה כבר פחות משמח אותי כשזה כבר כאן.
הם אמרו שאני אעשה להם רשימה של דברים לקנות לי,
אח, הם עושים טעויות, אני אוהבת אותם (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טוטי בטטה רוצחת.
