גרבי זברה ומעללותיה

אני לא ידועת מה בדיוק עובר עלי... אבל היום בצהריים דיברתי עם חברות שלי והתחלתי סתם להתעצבן על.. טוב... הטמטום... ולא יודעת מה אבל הן פשוט הצליחו להעלות לי את הסעיף בכל מילה שניה שהן אמרו... באיזשהו שלב עזבתי את השיחה... אחר כך לא יודעת אפילו מה קרה.. אבל נהייתי מדוכאת

רק רציתי לבכות... נמאס לי מהמצב שבו אני נמצאת... יש לי כל הזמן הרגשה שאני רק הולכת ומדרדרת... הולכת ומתרחקת ושהחיים שאני מכירה אותם פשוט מתפוררים לי בין הידיים... זה משפט שכבר נאמר כאן בצורות אחרות... אני מסתכלת במראה ואני כבר לא יודעת מי זאת... לא מזהה את עצמי יותר... אוףף נמאס לי מעצמי.. מזה שאני מתרחקת מאנשים שאני אוהבת שאני נכנסת לדכאונות בלתי מוסברים מזה שאני אני...

אוףף

אין לי מושג מה אני רוצה להגיד פה בכלל... אני כבר לא עצמי אני קורסת

בלעט לא חשוב.. אני הלכתי..