כנראה שהגיע הזמן לסגור...
אני לא רוצה לעשות את זה... ממש לא! נורא קשה לי עם זה... אני לא רוצה לעשות את זה... אני כותבת כאן כל הזמן אני מוציאה כאן עצבים רגשות המקום היחיד בו אני יכולה לכתוב הכל מהכל אבל מסיבות שאין לי שליטה אליהן ושאני לא אשמה בהן אני סוגרת... הלוואי וזה לא היה קורה... אבל אין ברירה... הגעתי להחלטה הזאת... וזהו אין יותר סיכוי...
אני נפרדת אבל לא בפעם האחרונה... החוויה שלי כאן בישרא הייתה מאוד ארוכה... אבל היא לא נגמרה.. ואתם יכולים להיות בטוחים שאני אחזור... וגם אם אני לא אחזור אני אשאר כאן... וכמו שנאמר ב"גברים בשחור" 'I will see you but you won't see me' אני אמשיך לגלוש כאן... המקום הזה מאוד יקר לי... אנושיות במלוא עוצמתה...
עברתי בבלוג הזה ספציפית חוויות רבות-טובות, רעות רגעי אושר שמחה עצב דיכאון בלבול אולי קצת קנאה שנה שלמה כמעט שאני בבלוג הזה ונקשרתי עליו מאוד... הוא הפך להיות המקום בו אני מוצאת פורקן מכל החוויות של היומיום ברגעים בהם הראש מלא מחשבות ורק רוצים לצרוח על העולם הגעתי הנה והוצאתי את הנשמה שלי מול המחשב... מקבלת לעיתים תגובות עצות ותמיכה...
כל כך קשה לסגור... מקום בו העברתי הרבה זמן... מקום בו כתבתי הכל הוצאתי את הנשמה שלי וכולם יכלו לראות... אני אוהבת את המקום הזה כל כך... וזה בהחלט לא הפעם האחרונה שלי כאן.. לא נשמע לי הגיוני לסגור את הבלוג... אם אי פעם היו אומרים לי שהייתי סוגרת את הבלוג הזה זה הייתי צוחקת לו בפנים.. אבל כנראה שהיום הגיע... ואין ברירה...
זה הסוף
אני אוהבת
ומודה לכל אלה שקראו ותמכו
וגם לאלה שלא הגיבו^_^
תודה
ולהתראות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
