ובכן, אני כבר לא אזרחית מן השורה...

אני חיילת בצבא הגנה לישראל, לצערי הרב מאד.

כבר שבועיים שאני לובשת את המדים הירוקים המזעזעים והלא נוחים האלה.

אני לא מדברת עם הנעליים הממש לא נוחות האלה, שעשו לי רק צרות ברגליים.

אני גם לא מדברת עם הסמלת התימניה שלי שעושה לנו תמוות..אבלבסה"כ היא בחורה נורא פשוטה "כן הסמלת לא הסמלת"

ופתאום בומבמלה ניראה לי באור אחר, כי שבוע שטח בניצנים זה בהחלט אחד הדברים המזעזעים...

וכן למדתי להעריך מזה לישון באוהל, כי אתתם לא רוצים לישון באוהל סיירים שמתפרק עליכם תוך כדי שינה...

ולא, אני לא מהבנות שמתלונונות ובוכות לאמא שלהן שקשה, אבל זה באמת לא קל.

ולסחוב ג'ריקנים מלאים במים 100 פעמים ביום בחולות הטובעניים של ניצנים זה לא שיא הכייף...

בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד אל תלכו להיות מכיות, כי יומיות בקריה זה ה-דבר =]

אבל יש דברים חיובים בצבא...

אני בחדר עם עוד 19 בנות...חולות נפש יותר ממני...

ואני אוהבת אחת אחת...

אנחנו מגובושות, וזו יותר מחברות של "במבה ביסלי" ושאר ירקות העונה.

השבוע היה לי שבוע שטח, בניצנים.

נורא נחמד לחיות על מנות קרב שמכילות תירס, טונה, לחם יבש, שוקולד, חלבה ולוף :]

טוב נו, לפחות קטן לי התחת..

*פניני חוכמה: "אתם יודעים שבשמיכת סקביאס מתחבאים עכברושים קטנים קטנים קטנים שלא רואים"

מישהי מהחדר שלי מנסה להסביר לנו על תולעי הסקביאס המגעילים... עכברושים עלק...חחח

היה לנו השבוע מסע, 3 ק"מ.. לא קשה... אבל בכל זאת זה בחולות של ניצנים.

אחרי המסע קיבלתנו תגיות והיה לי התקף היפותרמיה, פאן פאן פאן!

רעדתי כמו חמוס בחרמון... איזה 10 דק'.. וכולן הסתכלו עליי כאילו אני מצורעת...

היה משעשע :]

קיבלתי גם שעה ביציאה.. כי תפסו אותי עם העגיל בלשון.

לא התקלחתי 4 ימים ובהחלט שברתי שיא בסרחון...

לא ידעתי שאפשר להזיע בכל מיני מקומות שונים בגוף...

החריץ של התחת שלי יכל להשקות את יערות הכרמל מרוב המים שהיו בו...

טוב דיי... אני מקווה שהבנתם תפואנטה שלי...

אל תתגייסו!

שלכם, שרי הממורמרת...

ולסיום..

אני יעלוס ושחר :]