הבחור חזר ואני מאושרת, קיבלתי קוסמו בעברית ושרשרת מגן דוד חמודה לאללה שרציתי.

אתמול הלכתי לקחת אותו מהשדה תעופה, או שיותר נכון ניסיתי. הגעתי בזמן והכל, אבל לא מצאתי את הטרמינל (שדה תעופה מקולל!) כי חיפשתי 2B, עליתי במדרגות הנעות בעקבות השלטים והגעתי החוצה לכביש שאמור להיות בו אוטובוסים שמגיעים לטרמינל, אב לכמו שאר השדה תעופה גם הכביש היה שומם. אחרי זה מצאתי מעלית שמביאה אותי לטרמינל, או לפחות ככה חשבתי, ואז עליתי והגעתי לאותו כביש מסכן. כשאני חושבת על זה עכשיו, הייתי צריכה לדעת שזה מוביל אותי לאותו מקום.

אחרי זה התחלתי להלחץ והתקשרתי לאבא, כי הוא מבין בשדה תעופה מהגהנום הזה. כמובן שאחרי 10 דקות שיחה, התחלתי להלחץ, לבכות, לא לדעת לאן ללכת, אחרי 20 דקות הבחור התקשר אליי ותהה איפה אני, רצה לצעוק עליי אבל בגלל שבכיתי הוא היה חמוד (אני כבר למדתי שכל פעם שאני לא רוצה שהוא יתעצבן עליי אני פשוט צריכה לבכות - עובד בכל פעם ) ולבסוף הגעתי, בוכה, אבל שמחתי לראות את הבחור שלי.

כיף שהוא שוב פה, אני סוף סוף ישנה נורמאלי (למרות שהלילה חסכנו בשינה ) ונחמד לי.

ועכשיו אני נוסעת אליו, כי עד שסוף סוף הוא פה אני לא אשן לבד עם עצמי בבית!