כל הבאסה של לקום ב6 וחצי בבוקר (כבר 3 ימים ברציפות) לצד בחור שבילה את כל הערב בלעשות לי פרצופים כי באתי אליו ב10 וחצי וראיתי סרט שתכננו לראות ביחד (כי שכחתי שאמרנו שנראה אותו ואמא הזמינה). כל זה נעלם בשניה אחת שפתחתי את הדלת של הבניין וראיתי שהכ-ל מסביב לבן, ממש לבן. ל דוגמית של שלג - שלג אמיתי, כזה שכשדורכים עליו הוא שוקע ולא רואים את הרצפה. באותו רגע שמחתי נורא לצאת מוקדם מהבית, כי הייתי ראשונה ללכת ברחוב והשלג היה עוד נקי ויפה וביחד עם הזריחה והשלג שהמשיך לרדת זה הפך להיות בוקר מ-ד-ה-י-ם.

הצטערתי שלא היתה לי מצלמה, ככה הייתי מצלמת את השלג כמו שהוא היה בבוקר לפני שאנשים דרכו עליו וילדים עשו איתו מלחמות (וגם אצלנו באוני הפכו את כל הכניסה למטה למגרש מלחמת שלג ענק) והייתי מצלמת לכם גם את כל האנשים המשעשעים שהחליקו כל הדרך בבוקר. היה נ-ו-ר-א מצחיק.

אז במקום תמונות של שלג יפה, זה מה שנשאר כשחזרתי מהאוני' היום.