את הפוסט הקודם נאלצתי להפסיק כי הייתי בטלפון, ואז נעלמה לי המוזה לכתוב.

אז מה באמת קורה בחיי?

כרגע אני אמורה ללמוד לבוחן בביופיסיקה שיש ביום שישי, אבל המוח שלי לא מסוגל להבין את הזוועה הזאת. ממש לא. אני אפילו לא מבינה דברים שקודם הבנתי. זה כנראה סימן שאני לא צריכה ללמוד ביופיסיקה.

לצד ביופיסיקה יש מיליון ואחת דברים ללמוד.

עקב העובדה שדחסו לנו סמסטר בחודשיים, ושיש לנו שיעורים גם ביום שבת, אין לנו ממש זמן ללמוד כמו שצריך מה שגורם להצטברות חומר מהר מדי, וזה לא חומר שמסכמים ביום - זה חומר שלוקח שבוע לסכם. אתיקה לבד זה מקצוע שדורש יותר מדי למידה - גם הבנה וגם למידה בע"פ. סיוט.

חוצמזה, אני והבחור בזמן האחרון חיים לגמרי בבועה הקטנה והמאושרת שלנו (ואני מקווה שלא פתחתי לי פה איזה עין הרע ושלא נריב בקרוב). לדעתי אנשים שרואים אותנו ביחד רוצים להקיא מרוב שאנחנו נראים מאושרים. נורא כיף לנו ביחד בזמן האחרון, אפילו שלא יוצא לנו לעשות יותר מדי דברים כיפים ביחד (ככה זה סטודנטים חננים שלומדים יותר מדי) אבל יש לנו את הכיף שלנו אפילו כשאנחנו לומדים. בכלל, בזמן האחרון אני יותר ויותר מתאהבת בבנאדם הזה, ואני מוצאת את עצמי מחייכת כל פעם שאני מסתכלת עליו וזה מדהים.

חוץ מכל זה אין הרבה מעניין, החדר שלי נראה כאילו עברה בו סופת טורנדו וצריך לסדר, וצריך גם ללמוד, ויש יותר מדי דברים לעשות ולא מספיק זמן.

אז נלך ללמוד קצת, ואז לסדר, ואז לישון, ואולי מחר אני אצליח ללמוד קצת ביופיסיקה כמו שצריך.

(אני מתגעגעת לכתוב בבלוג, אבל נדמה לי ששום דבר מעניין לא קורה בחיי ואין לי על מה לכתוב...)