הגעתי למסקנה שאני עצלנית כי כל פעם אני מתיישבת לכתוב פה ואף פעם אין לי כוח לסיים. גם עכשיו אני עלולה לעזוב את הפוסט באמצע וללכת לעשות משהו אחר, רק שהפעם ננעלתי בחדר כי אמא במצב רוח קרבי ונובחת על כולם וכי הבחור ביאס אותי לגמרי.

הוא היה אמור לבוא אליי לארוחת שישי ועכשיו הוא התקשר והודיע שהוא בפיגור עם החומר של המבחן במתמטיקה שיש לו יום שני אז הוא לא יבוא, ואז כשאמרתי לו שאני אבוא אחרי האוכל הוא אמר לי "לא, עדיף שלא".

טוב.

בנוסף הוא גם הודיע לי שמחר הוא כנראה לא יבוא לטקס סיום של אחותי בגלל המבחן וזה מרגיז אותי. אני מבינה שיש לו מבחנים ושהוא בלחץ ואני במקומו הייתי עושה אותו דבר, אבל הוא כמה חודשים אומר לאחותי ולהורים שלי שבטוח הוא יבוא ושאין בעיה, אז הם כמובן קנו לו כרטיס, ובגלל שהטקס סיום העקום הזה הוא באולם הכי מפואר בפריז ובגלל שגם אחים של הבוגרים צריכים לשלם (!!!) יצא שאנחנו יושבים ביחד לא עם המשפחה שלי.

עכשיו מילא העובדה שהכרטיס עולה 50 יורו, מזה לא ממש אכפת לי, עכשיו אני אמורה לבלות את הערב לבד עם עצמי, שזה סופר דופר כיף. באמת נחמד מצידו.

זה כל כך מעצבן אותי ואין לי מה להגיד לו, כי שבוע שעבר הוא עשה לי את אותו סיפור כשקבענו שהוא יבוא לראות אצלי אירוויזיון (כי את הקדם פיספסתי כי הייתי אצלו ולא היה את הערוץ) והוא הבטיח שהוא יבוא ושעתיים לפני הוא ביטל ובסוף בא כי "עשיתי לו רגשות אשמה" והוא לא יכול להגיד לי לא. אז כל הערב הוא עשה לי פרצופים, נבח עליי, זרק לי הערות מגעילות ובכלליות היה בלתי נסבל.

אז הפעם אני לא אעשה לו שום סיפור.

אני חייבת ללכת כי אמא רוצה עזרה ואם אני לא אעשה כלום היא ליטרלי תרצח אותי.

אז אני אמשיך מאוחר יותר, אבל בינתיים את זה אני אשלח.