בסופו של דבר זכיתי לפגוש את חבריו של הבחור. ביג פאן. אתמול יצאנו לאכול ביחד באיזו מסעדה מעפנה, או לפחות ככה הבחורים טוענים כי הם לקחו אוכל מגעיל ולנו דווקא היה מאוד טעים.

בסוף נשארתי לישון אצל הבחור כי לא הספקתי למטרו (והאמת שגם לא רציתי להספיק כי באסה לחזור לבד) וכמו מסכנים ישנו על המזרון הקטן שהיה פעם, לפני שהבאנו את המיטה הזוגית. היה סיוט.

החבר של הבחור דווקא חמוד לאללה, חברה שלו די בלתי נסבלת, אדישה ומרירה כזאת. היה נחמד לשמוע אותם מספרים על דרום אמריקה, היו להם כאלה חוויות וגם אני וגם הבחור ישבנו והקשבנו בקנאה (אם כי הבחור טרח להזכיר לי שבסופו של דבר לא היה לנו כזה רע השנה..).

הם הביאו מוזיקה ברזילאית מגניבה לאללה, הבחור נדלק על איזה שיר שזכינו לשמוע בריפיט ומאז הוא תקוע לי במוח ואין לי מושג איך קוראים לו אז זה מרגיז, אני צריכה שהוא יעשה לי דיסק עם כל השירים האלה.

חוצמזה היה נחמד בכלליות למרות שלא ממש עניין אותם שום דבר פה, הבחור עשה איתם את טיול פריז ואותה עניין רק למצוא נעליים (מגפיים באמצע הקיץ). לא ממש הבנתי את הקטע הזה של לבוא לפה ולא להתלהב מכלום. הם אפילו לא רצו לצלם. די מבאס אבל לא ממש אכפת לי כי אלה לא חברים שלי.

עדיין לא שאלתי מה הם אומרים עליי אבל את זה נשאל מחר כשהם ילכו.

אני חייבת לציין שלא היה לי כל כך משעשע איתם כי כל מה שהם דיברו עליו היה "איזה מצחיק היה בסיני עם ההוא ואיך אני מתגעגע להוא" אבל זה גרם לי להבין שיש כל כך הרבה דברים מחייו של הבחור שאני פשוט לא מודעת אליהם. היה כיף לראות את הבחור כזה מאושר מלראות את חבר שלו, הבנתי פתאום מה היה כל כך חסר לו השנה.

ואתם יודעים מה?

לפעמים אני פשוט לא סובלת את הבחור ולפעמים, בלי שום סיבה, אני מסתכלת עליו ואני הכי אוהבת אותו בעולם.

ומהצד שלי, היום חברה טובה מישראל טסה ל3 חודשים בארה"ב. אצל הבחור החברים כולם חוזרים ואצלי הם מתחילים להתעופף ולהתפזר בעולם. די מבאס אבל לפחות ככה אני לא יותר מדי מבואסת שאני לא טסה לארץ.

מחר עבודה אז צריך ללכת לישון.

כבר נמאס לי לעבוד ועוד לא התחלתי. כיף.