מי שעוקב אחרי הבלוג כבר מספיק זמן יודע שאני והבחור הולכים מכות מדי פעם. כבר מספיק פעמים הסתובבתי עם סימנים כחולים שניסיתי להחביא כדי שאני לא אצטרך להסביר שאנחנו הולכים מכות, בצחוק, ושלא - זה ל אמה שאתם חושבים.

בדרך הכלל המכות האלה נגמרות ברע, בשבילי כמובן. הוא רק פעם אחת יצא עם מכה בראש כי דפקתי לו את הברך שלי במצח. אנחנו בהחלט זוג רגיל.

כל פעם שאנחנו הולכים מכות יש לבחור נטיה לעקם לי ידיים ותמיד אני צועקת ואומרת לו שיום אחד הוא ישבור לי את היד. אתמול הגענו ממש קרוב, ואולי אפילו יש שבר קל אבל אני מסרבת ללכת לבית חולים. זה גם ככה יעבור לבד. איך זה קרה אתם שואלים? לאדון בחור יש תחביב (שמסתבר שכל החברים שלו עושים את אותם דברים לבחורות שלהם, מן פאק של החבורה שלהם). אדון בחור תופס לי את שתי הידיים, מתיישב לי על הבטן ומתחיל א) ללקק לי את כל הפנים (כן, מחליא), ב) לנשוך לי את האף ג)לנשוך לי את הפנים. יש לו עוד כמה מנהגים מגעילים שכאלה אבל אני אחסוך מכם את הפרטים.

מה שהבחור עדיין לא הבין אחרי 10 חודשים זה שהיד שלי קטנה, ושהכוח שהוא מפעיל לי על היד הוא חזק מדי אז פשוט אתמול ליד שלי נמאס והיא התחיל להתנפח וממש לכאוב לי. הבחור רצה שנלך לבית חולים אבל לא רציתי אז גררתי אותו לבית מרקחת לחפש תחבושת אלסטית. הבעיה היחידה היא שאין הרבה בתי מרקחת פתוחים באמצע הלילה אז הלכנו לחפש. הסתובבנו וראינו מלא בתי מרקחת רק שכולם היו סגורים. ראינו קליניקה של וטרינר שפתוחה ונכנסנו לשאול אותם אם הם יודעים איפה יש בית מרקחת פתוח. הם כמובן לא ידעו אבל אני בטוחה ששיעשענו אותם קצת (כי כמה אנשים כבר הולכים לוטרינר ב1 בלילה). הבחור אפילו שאל אותם אם יש להם תחבושת אלסטית כאילו הייתי איזה כלב חולה. המשכנו ללכת בערך 45 דקות עד שהתייאשנו ונכנסנו להולידיי אין לשאול. הבחור החביב נתן לנו מפה עם כל הבתי מרקחת שפתוחים באיזור. טוב, לא ממש באיזור, אבל כשכואב, לוקחים מטרו (ורצים מהר מהר כדי להספיק למטו האחרון).

כשהגענו לשם גילינו שזה היה ערב הזוגות כי היו שם ר-ק זוגות, או יותר נכון רק גברים שליוו בחורות שצריכות אלף ואת תרופות (וזוג אחד שבא לקנות קונדומים). כשסוף סוף הגענו לרוקח, הראתי לו את היד שלו ואמרתי לו "זה נראה לך גרוע?", הוא הסתכל על הבחור, שאל אותו אם הוא עשה את זה, הודענו לו שכן, והוא אמר שזה רק קצת נפוח (אבל המבט שלו אמר "אאוץ' זה נראה רע"), נתן לי תחבושת אלסטית וזרק אותנו משם.

רצנו למטרו, הלכנו לקנות קרפ נוטלה, וחזרנו הביתה. ב3 בערך הלכנו לישון, הבחור קם ב5 וחצי לעבודה (הוא התחיל להיות מאבטח, דחה את הטיסה שלו בשבועיים אבל לא יוצא לי מזה כלום כי אני לא רואה אותו בין העבודה שלי לשלו).

עכשיו עדיין כואבת לי היד, והיא עדיין נראית מוזר, אבל אין לי כוח שאמא שלי תתחיל להלחץ ולשלוח אותי לבתי חולים, אז אני סובלת בשקט.

חוצמזה, אתמול קיבלתי משכורת סוף סוף, 754 יורו. החיים יפים.

היום יש לי ציונים באוניברסיטה וכולי חרדות, לא רוצה לראות, לא רוצה להתבאס ובכלל, הבחור אולי יצטרך לעבוד היום בלילה ובא לי להרוג אותו כי הוא יצטרך לנחם אותי כל הלילה.

האמת שגם יש את הציונים באוני' והמחשבה שהעתיד שלי כבר תלוי על הלוח באוניברסיטה מלחיצה אותי.

אני הלכתי לבחור ואז לאוני'.

WISH ME LUCK