זה היה ברור שזה יקרה מתישהו, שהבחור יעצבן אותי.

זה התחיל אתמול כשגיליתי שהוא חסם אותי במסנ יום לפני כשדיברנו והוא אמר לי שהוא הולך ויחזור יותר מאוחר. גיליתי במקרה כי נכנסתי למסנ שלו וראיתי שאני חסומה. אחרי זה צעקתי עליו שהוא שיקר לי והוא מצידו המשיך להגיד לי שהוא לא חסם. אני אוהבת כשהוא מנסה לגרום לי לחשוב שאני דפוקה. אחרי כמה דקות הוא ניסה שיטה אחרת, הוא החליט שהוא חסם אותי בשביל שאני לא אחשוב שהוא מתחבר כשאחיות שלו מתחברות מהיוזר שלו.

אז קודם הוא לא חסם אותי אבל עכשיו הוא חסם אותי, וזה עוד בשבילי.

לפעמים אני תוהה איך עוד לא איבדתי את השפיות שלי עם בחור כזה.

והמצד השני, אני ממש מתגעגעת אליו. לדברים הקטנים בעיקר.

אני מתגעגעת לסופי שבוע איתו, לימי ראשון בעיקר. אני גם מתגעגעת לכל הערבים שלנו ביחד, לכל התוכניות שאנחנו רואים ביחד כמו מכורים (ורוב הזמן הוא רואה, אני נרדמת, והוא כל 5 דקות צועק עליי לא להרדם אז כל פעם שאני שומעת אותו זז אני פותחת את העיניים מהר).

מאז שהוא נסע אני גם לא ישנה טוב, זה כנראה נובע מהעובדה שאנחנו כל יום מנהלים שיחה ב2-3 בלילה בערך, השעה שבה הוא חוזר הביתה מיציאות ואני כבר ישנה אבל מתעוררת מהטלפון. בכלל מקרה משעמם לי לישון לבד. חסר לי שאין לי את מי למעוך בלילה ואני הכי מתגעגעת לדרך שבה הוא מושך אותי אליו מתוך שינה, כי הוא חמוד, וכי ככה אני הכי יודעת שהוא אוהב אותי.

אוי, הפוסט הפך ברגע לקיטשי.

נקסט.

אמא קנתה לי היום שתי גופיות מהזה יפות (האמת שהן הכי פשוטות שאפשר אבל אני אוהבת אותן) והיא קנתה לי גם תיק שחור קטן, חגורה לבנה (כדי שהיא תתאים לנעלי מי סיקסטי של הפוסט הקודם) חולצה ארוכה חמודה וג'קט לבן. אתמול היא קנתה לי עגילים ורודים. אני אוהבת לקבל הרבה מתנות.

ועכשיו הולכים לישון. היום קמתי ב7 בבוקר כי עושים עבודות ברחוב ומרחיבים את המדרכה, אז כל היום הם קדחו ועשו מלא רעש. כל השבוע אני קמה עם רעשים של פטישים ומקדחות וכבר נשבר לי לגמרי. חוצמזה היום גם הייתי לבד בחנות ומרוב שיעמום החלטתי לסדר את הכל מחדש, מה שלדעתי לא עשה לי טוב כי כואב לי הגב.

לילה טוב.