אני יושבת מול המחשב, כרגיל לא מצליחה להרדם. זה תמיד ככה ביום שבת, אני יודעת שאני לא עובדת מחר אז אני לא נרדמת.

קודם דיברתי עם הבחור חצי שעה בערך וגיליתי שקיבלתי מתנות. הוא לא אמר לי מה אבל כיף לדעת שהוא חושב עליי מדי פעם. אני כל כך מתגעגעת אליו. לפני שהוא נסע גנבתי לו את החולצת פיג'מה שלו שאני כל כך אוהבת, חולצה כזאת מהצבא שגזורה מכל כיוון אפשרי וגדולה עליי בצורה כיפית.

אני מתגעגעת ונמאס לי לתקשר רק בטלפון ובסמסים. זה מרגיש נורא.. תקוע. שיחזור כבר.

היום הוא הודיע לי שסופית הוא מקצר את הביקור שלו ב10 ימים וחוזר ב10 בספטמבר. אני עוד לא יודעת אם אני אסע בסוף אוגוסט עד ה10 לישראל כי מצד אחד - בא לי לנסוע, קצת חופש, חברים, משפחה, ים. ומצד שני, 10 ימים זה קצת מדי ונראה לי שאני מעדיפה לנסוע כמה ימים לאמסטרדם עם הבחור כי יותר זול ויותר כיף.

נראה כבר.

עכשיו רק נשאר לי להוריד איפור, לצחח שיניים, לפנות את המיטה, לעשות שיחה אחרונה וקצרצרה עם הבחור רק כדי להגיד לו לילה טוב וללכת לישון עד מחר. ומחר חופש.

חופש זה טוב.

(ובא לי לבכות, בלי יותר מדי סיבות.)