יש חופש של שבועיים. כלומר, חופש של הוויקנד ואז להתחיל בחרישה. כמה נהדר להיות בשנה ראשונה! אפילו חופשים אין לנו.

בסופשבוע הזה ישנתי בערך 48 שעות, שזה אומר כל יום שבת וכל יום ראשון וזה נורא עצוב. אני גמורה מעייפות כבר ב11 ואני קמה (במקרה הטוב) ב11 בבוקר. ואחר כך בצהריים אני מוצאת את עצמי נרדמת על המיטה לשעתיים שלוש. היום למשל, עשיתי הפסקה קצת מהלימודים והחלטתי לקרוא IT חצי שעה בערך. 10 דקות אחרי זה כבר הייתי בארץ החלומות והתעוררתי בדיוק בשביל לראות את הפרק היומי של "החווה" שזו הגרסה הצרפתית לתוכנית האמריקאית עם פריס הילטון וההיא של ליונל ריצ'י.

אצלנו פשוט תקעו 14 סלבס מההיי סוסייטי של צרפת (שכולל את מיס צרפת ואירופה של לפני כמה שנים, איזה דוגמן טרנסג'נדר שלובש נעלי עקב ועוד איזה זקן אחד שיש לו ספר פרטי בבית) ושמו אותם בחווה בלי מים זורמים, בלי חימום ועם שירותים 100 מטר מהבית והם אמורים לשרוד ככה עד שימאס להם והם יעזבו.

בערוץ המקביל באותה שעה יש לנו את ה"שותפים" שזה בכלל משעמם ברמות על. 7 בנות, 7 בנים, שתי דירות והצופים מעיפים כל שבוע אחד או שניים, לא הבנתי בדיוק וגם לא מעניין אותי.

כל הריאלטי שואז האלה כבר ממחזרות את עצמן.

ולי בכלל נמאס לכתוב פה, לא בגלל שנמאס לי מהבלוג אבל בזמן האחרון יש לי המון דברים לכתוב ואף פעם אין לי כוח\מוזה לכתוב אותם פה אז אני דוחה ודוחה ואז שוכחת כי אני שונאת לכתוב נקודות כאלה ולשמור בטיוטה. נראה לי מצחיק לכתוב על משהו שקרה לפני שבוע, וגם לא ממש מרתק.

מילא.

מתישהו זה יעבור, וגם המבחנים יעברו, ואז יהיה חופש, ואז יהיה ברצלונה, וישראל, ושוב שנה ראשונה.

כמה איכס.

אבל לא נורא. אני אלך עכשיו לקרוא קצת, או ללמוד, או פשוט לבהות בתקרה ולקוות שהיא תיפול עליי.

חג שמח היום (לא?)

PS: הבחור חזר ועוד לא ראיתי אותו.

ארג נאמבר 2.

אני צריכה סקס.

(זהו, כתבתי את זה.)