חרדת היום הראשון, זה מה שיש לי. אף פעם לא אהבתי את זה.

לא רוצה ללכת מחר, לא רוצה שוב ללמוד, לא רוצה שוב לחץ ועצבים ותסכולים מיותרים ואני ממש מקווה שיהיו שם אנשים שאני מכירה משנה שעברה כי לפחות יהיה לי יותר כיף ככה, לדעת שאני לא לבד בבלגאן הזה.

עם כל הנאחס אני עוד צריכה לקבל מחזור, ממש כיפחיים, זה עוד מוסיף למצברוח המגעיל שיש לי עכשיו.

והבחור מת לגמרי, גם היום לא התקשר, וזה נורא נחמד מצידו להראות שאכפת לו מזה שמחר אני מתחילה ללמוד.

גם שאנשים תקועים בעצמם לפעמים, זה כל כך מעצבן אותי.

אני אלך לעשות טלפון לארץ ואז לישון.

צריכה קצת עידוד אחרת אני בחיים לא אצליח להרדם.