אז לא, לא דיברתי איתו על המייל והחלטתי גם לא לעשות את זה.

אני מניחה שהעובדה שקראתי לו מייל שלא הייתי אמורה לקרוא גורמת לי להרגיש יותר רע ממה שבאמת היה כתוב שם, מה גם שאני יודעת שלא היה בינו לבין ונסה כלום, אז יותר מזה לא משנה.

אתמול זכיתי אפילו לפגוש את הגברת ונסה, אחרי ששמעתי עליה רבות.

בחורה חמודה, ממש חמודה, שהייתי בקלות יכולה לחשוב שהוא בוגד בי איתה אם לא היה לה חבר (מקסים גם הוא) כבר 5 שנים ואם היא לא היתה כזאת קתולית אדוקה שסקס לא נכלל בלקסיקון שלה.

חוצמזה שאני באמת בטוחה שהוא אוהב אותי, כי כשהוא לא אהב אותי הוא התנהג שונה, ממש שונה ולמרות שבאותו יום של המייל הוא חזר הביתה וממש התאמצתי לחשוב שהוא לא אוהב אותי - לא הצלחתי (טוב נו, הוא חזר עם קיט קאט בשבילי, מה צריך יותר מזה? )

אז אולי זו טעות להתעלם מזה, ואולי אני אצטער על זה, אבל כרגע לא אכפת לי.

גם יש לי לימודים יותר חשובים מזה, גם כיף לי איתו, גם הוא אוהב אותי, אז לא נלך להרוס את זה על שטויות כאלה.

ועכשיו אוכל ופרינדז, כי צריך קצת הפסקה מכל המבחני כימיה שעשיתי היום.

אני כרגע אצל אדון בחור, הוא בדרכו לספרייה ואני פה אמורה ללמוד.

אמורה.

הוא כנראה לא חכם מדי כי הוא השאיר אימיילים פתוחים, על אימייל שהוא שלח לחבר שלו שנמצא בארה"ב.

לא הייתי צריכה לקרוא אבל זה בסדר, כנראה שכבר קיבלתי את העונש שלי כי באמת לא הייתי צריכה לקרוא את מה שכתוב שם.

"אני בדיוק יושב בספרייה וחורש תתחת כי הבחינות מחצית בעוד 3 שבועות , וונסה החברה שהייתה לי עברה לאיטליה ואני שוב לבד כמו "כלב" אבל אל דאגה אני עוד אסתדר (איזה מוזר לחשוב שהייתי עם משהי ואתם לא מכירים אותה???)"

ועוד איזה קטע על זה שהוא ממש מתגעגע לאיזו אקסית שלו ושהוא הבין שזה הקשר הכי טוב שהיה לו בחיים.

אם האימייל הזה היה נכתב לפני 3 חודשים באמת לא היה לי אכפת, אבל הוא מלפני 4 ימים.

מצד אחד ונסה הזאת בכלל לא באיטליה, אז הוא סתם משקר, אבל נחמד לדעת שהוא לבד, במיוחד אחרי כל ההצהרות שלו.

אני יודעת שלא הייתי אמורה לחשוב על לקרוא אפילו את המיילים שלו, אבל אני אהבלה ועשיתי את זה ועכשיו אני סתם בבעיה כי אני לא יכולה לבוא להגיד לו שקראתי את זה, ומצד שני אני אפילו לא אהיה מסוגלת להסתכל עליו כשהוא יחזור.

ואחרי זה אני הפסיכית כשאני לא רוצה שהוא ייפגש עם בחורות מסויימות...

יש לי אפילו הוכחות

אתמול באמת מתתי לכמה שעות טובות.

אחרי שנגמרה התוכנית שאני ואחותי ראינו אצלי בחדר, זרקתי אותה מהמיטה, הסתובבתי לכיוון הקיר ונרדמתי כאילו לא ישנתי שנה. ב1 בערך התעוררתי כי הבחור התקשר וגיליתי שהוא כבר 10 פעמים ניסה להתקשר ולא עניתי.

סימן שבאמת ישנתי טוב.

והיום רק ב11 ורבע גררתי את עצמי מהמיטה, ועדיין לא התחלתי ללמוד.

זה רע. רע מאוד.

אבל לפחות ישנתי!!!

(אלוהים, תקופת מבחנים זה מדכא, לדעתי אני עלולה לקפוץ מהאייפל מרוב תסכול)

כבר אין לי כוחות נפשיים לחשוב מה אני אלמד מחר, מתי אני אקום מחר, לדעת שמחר שוב אני אקום עם אותו שעון מעורר מקולל ואשנא כל רגע.

כל כך אין לי כוח לכלום שאפילו ויתרתי על ללכת לישון אצל הבחור כי לא היה לי כוח לנסוע במטרו עד אליו, ולקחת איתי דברים ללמוד מחר וכל מה שאני רוצה עכשיו זה פשוט ללכת לישון, בתקווה שתיפול עליי התקרה מחר או משהו כזה ואני לא אצטרך לקום ללמוד.

החיים ממש בזבל. ממש.

ונורא התחשק לי ללכת לישון אצל הבחור, כי גם מחר לא נישן ביחד, ויומיים זה הרבה יותר מדי.

אני לומדת את החומר הכי משעמם בעולם, והיום שני הסטודנטים משנה שניה שישבו מולי לא ממש עודדו אותי ללמוד עם הפרצופי  אלוהים למה אני צריך ללמוד את החומר המשעמם הזה שהיו להם. גם הבחור שכל כך השקיע בלמידת אנטומית היד נראה לי כאילו הוא בוחן איך הוא יכול להרוג את עצמו בעזרת אותה יד.

אני מאוהבת בבחור הכי חמוד בעולם ולשם שינוי הבחור הזה גם מאוהב בי. אתמול קיבלתי מפתח לדירתו ואני חייבת לציין שזה צעד גדול בשביל הבחור, ובשביל בחורים בכלל. הוא כמעט מושלם (כי עדיין יש את הקטע הזה של ההומו ).

ולפני שאני חוזרת ללמוד, זה לגמרי שיר השבוע שלי (או עד שבאמת יימאס לי ממנו..)

ממעמקים קראתי אלייך, בואי אליי
בשובך יחזור שוב האור בעיניי
לא גמור, לא עוזב המגע בידייך
שיבוא ויאיר למשמע קול צחוקך

ממעמקים קראתי אלייך, בואי אליי
מול ירח מאיר את דרכך שוב אליי
נפרשו ונמסו מול מגע של ידייך
לאוזנייך לוחש, שואל

מי זה קורא לך הלילה, הקשיבי
מי שר בקול אלייך אל חלונך
מי שם נפשו שתהיי מאושרת
מי ישים יד ויבנה את ביתך
מי ייתן חייו, ישימם מתחתייך
מי כעפר לרגלייך יחיה
מי יאהבך עוד מכל אוהבייך
מי מכל רוח רעה יצילך
ממעמקים

הבחור שלי בילה את הלילה עם הומו ובחורה. נפלא פשוט.

הייתי בדרך להתעצבן עליו כשהוא סיפר לי אבל עוד לפני שהספקתי הוא אמר לי שהוא ישן במקום שלי כדי שאף אחד אחר לא יישן בו.

חמודון (אבל עדיין מרגיז!)

הבהרה! לא התכוונתי לאורגיה יא אנשים עם ראש כחול, בסך הכל נתקעו אצלו אנשי םשלא רצו ללכת הביתה.

דבר ראשון, היה אמור להיות פה רק פוסט יומולדת אבל להפתעתי חזרתי הביתה וגיליתי שג'וזפ עשה לי עיצוב חדש ומדהים!!! באמת הפתעה יפה (למרות שבשניה הראשונה הייתי בטוחה שנכנסתי לבלוג לא שלי ) אז אלפי תודות!!!!!

חוצמזה, יומולדת 20 היה ונגמר.

לא שהיה כזה יום מיוחד(חוץ מהעובדה שהבחור לא הרביץ לי 24 שעות שלמות! במיוחד לכבוד היומולדת) אבל היה נחמד לאללה. זה התחיל מבוקר עם הבחור (ולשם שינוי ל-א קמנו מוקדם), המשיך עם כמה טלפונים והודעות חמודות ממשפחה וחברים ונגמר עם עוגה, הרבה שמפניה, משפחה ובחור אחד.

היה כיף.

מתנות? עוד לא הגיעו אבל כדאי מאוד שהן יהיו שימושיות!

האמת שהשנה מרוב שיש מיליון דברים לעשות (כמו - ללמוד ללמוד וללמוד) לא היה ממש אכפת מהיומולדת ולא הרגשתי יומולדת.

כנראה שזה בגלל הגיל, כמה מזעזע לחשוב שלפני יומיים עוד הייתי צעירה ויפה והיום אני כבר עם רגל בקבר.

נו מילא.

זהו, עכשיו כבר לא כיף לחגוג יומולדת, כי זה רק מקרב אותי לגיל האיום הבא - 25 (כי זה באמת גרוע!)

ככה היה היום שלי, כמובן שלי אין קשר לסקס.

אני מדברת על סקס של צפרדעים.

כן כן, מסתבר שכדי להיות רופאים טובים אנחנו צריכים לדעת איך צרפדעים מתרבות, אז זכיתי לראות סרט גרמני ב9 וחצי בבוקר שהסצינה הכי חשובה בו (כי היא גם חזרה על עצמה 3 פעמים) היתה ההזדווגות של הצרפדעים (הגרמנים האלה עושים פורנו על הכל אה?).

כנראה שהמורה לביולוגיה לא חשב שהספיק לנו לראות את זה פעם אחד במעבדות בבוקר אז הוא החליט שנשאר לו זמן בשיעור ושצריך לראות אותו ש-ו-ב.

חיי לא יכולים להתדרדר יותר.

חוץ מזה שבשביל להגיע לסקס צפרדעים של הבוקר בזמן הייתי צריכה לעשות את חצי פריז בגלל שהקו מטרו שהייתי צריכה לא היה תקין אז מה עושים? נוסעים בקו אחר שבשביל להגיע אליו הייתי צריכה להחליף 3 פעמים מטרו, ולגלות שאנחנו רק 10 אנשים מתוך 30.

באמת נפלא.

ואתמול בכלל ביליתי חצי שעה מחוץ לדלתו של הבחור כי הגעתי לפניו ולא היה לי איך להכנס הביתה, אז ישבתי כמו ילדה מסכנה מול הדלת וקראתי כרטיסיות. בשלב מסויים השכן ממול יצא וזרק לי מבט מוזר של "למה היא יושבת מול הדלת וקוראת כרטיסיות כמו מוזנחת?". זה גם היה המבט של הבחור כשהוא הגיע וראה אותי באותו מצב. כנראה שזה נגע לליבו כי הוא החליט (סופית) שהוא הולך לשכפל לי מפתח.

אני תוהה איך בחודש הוא הפך מהומו שנהנה להתעלל בי נפשית לבחור חמוד ומקסים (שאפילו זרק לי היום בבוקר מתוך שינה איזה "אני אוהב אותך" לפני שיצאתי).

אבל אני לא מתלוננת, בכלל לא.

אני אלך לאכול, לנסות לחמם את עצמי, ואז ללמוד את עצמי למוות כי כימיה אורגנית זה כיף (אהאה)

ככה הוא כנראה פועל, הגוף שלי. מבין שאני אכריח אותו ללמוד גם אם אני אהיה היפר מתוסכלת אז הוא פשוט מכריז שביתה וגורם לי להרגיש כאילו לקחו אותי, ניקו איתי את הבית, סחטו אותי וזרקו אותי מהחלון.

עד 4 הייתי בספרייה בניסיון ללמוד, אפילו הצלחתי. רק שעל כל רבע שעה של למידה מוצלחת הייתי צריכה שעה הפסקה, אז ארזתי את חפצי וחזרתי אל ביתי, בדיוק בזמן בשביל להוריד את הג'קט ותוך כדי להזרק על המיטה ולהרדם. באמצע כמובן שכל העולם ואחותו החליטו להתקשר אליי ואפילו לא טרחתי להיות נחמדה לידיד שלי מהארץ שהתקשר כדי לענות לי על הודעת ה"אתה חי??" ששלחתי לו (אחרי ששמעתי שמישהו מהיחידה שלו נהרג). אז הוא כולו מופתע שזכרתי אותו (כי משום מה הוא ב-ט-ו-ח שאני אשת חייו ושאיתי הוא יתחתן בסוף) ואני רק נפנפתי אותו ב"אה, רק רציתי לבדוק אם אתה חי, נדבר בוויקנד במסנ או משהו כזה" וניתקתי. (תודו שהיה פה קומץ מחשבה טובה) חוץ מזה גם הבחור התקשר אליי ועד שמצאתי את הפאלפון המרגיז הוא כבר ניתק, משאיר אותי לקלל אותו (את הבחור, הפאלפון לא עשה כלום).

בשלב מסויים היה לי קר מדי וגיליתי ש6 וחצי אז קמתי כדי לגלות שכל הגוף שלי כואב ושהמסע מהחדר שלי לאמבטיה (שנמצאים אחד ליד השני) נמשך יותר זמן משחשבתי. הרמתי טלפון לבחור כדי לספר לו שחזרתי הביתה למות ולשאול אותו אם הוא רוצה משהו בירושה, הוא בתגובה הודיע שהוא נעלב בגלל שנשמעתי לא נלהבת כשהוא הזמין אותי לישון אצלו היום, אמרתי לו שגם אם היו מציאים לי עכשיו חופשת בקריביים סביר להניח שהתגובה שלי היתה אותו דבר. בשביל לעצבן דווקא הוא אמר לי שההומו והאהבלה באים אליו.(דמויות חדשות בבלוג, שניהם עובדים באותה חברה ישראלית שלא נגיד את שמה אבל בואו נגיד שעבודתם כוללת בעיקר את המשפט "ארזת לבד?". האחד הומו, והשניה פשוט מפגרת. כל כך מפגרת שכל פעם שאני שומעת את אדון בחור מדבר איתה אני תוהה אם המוח שלה בחופשת מולדת או משהו כזה. ). כמובן שזה לא מרגיז אותי בכלל, כי החשק שלו לראות אותם משתווה לחשק שלי לצאת מהבית ולנסוע עד אליו.

אז אני היום הכרזתי שביתה, אמנם יש מבחן עוד יומיים אבל הוא לא נחשב בציון, ועדיף למות יום אחד מאשר לגסוס במשך שבוע. עכשיו סביר להניח שאני אחכה שאבא יגיע כדי להדליק נרות ואז אומר שלום יפה ואפרוש לי לעולם החלומות עד מחר בבוקר.