אז שוב אני בבית, כבר יומיים ברציפות (זה לא קרה כבר הרבה זמן!) וזה לא בגלל שאני והבחור רבנו, זה סתם בגלל שמגעיל לי בחיים בזמן האחרון.

סוף סמסטר מתקרב ויש מבחנים בעוד חודש, ואין לי כוח ללמוד אבל חייבים, כי חייבים לעלות מקומות אחרת נגיד ביי ביי לרפואה (מה שנראה לי יותר ויותר כיף מכל מיני סיבות).

העניינים עם הבחור רגילים, אנחנו חיים בבועה הקטנה שלנו אבל בזמן האחרון הוא יותר ויותר מדבר על לנסוע לארה"ב וזה קצת הרבה מעיק. בכלל, בזמן האחרון חזרה התחושה שהוא מסתיר ממני דברים, ולמרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי, עדיין יש דברים שלא מסתדרים לי... אבל זה בטח סתם אני.

אבל כל זה שטויות.

היום בבוקר גיליתי שכנראה ירדימו את החתולה שלי עוד מעט, כי יש לה גידול בלסת והיא ממש מסכנה וכבר שבוע בקושי זזה. אז בינתיים נתנו לה משהו להרגעת כאבים, אבל אם זה לא ישפיע ירדימו אותה שבוע הבא, וגם אם זה ישפיע, בכל זאת זה יגיע מתישהו וזה הורג אותי לדעת שהיא מסכנה ושאי אפשר לעשות כלום....

וזהו בינתיים, הפרו שלי נעלם בקרוב אבל לא ממש אכפת לי, כבר לא ממש כיף לי לכתוב פה, אבל בטח מתישהו יחזור לי החשק לכתוב...

אוף צריך ללמוד, ובא לי לנסוע אל הבחור אבל הוא עצבן אותי כי הוא החליט שמחר כנראה הוא יוצא עם חברים, ואני חשבתי שאני אשן אצלו מחר, אבל כנראה שלא.

והיום אנחנו 7 חודשים ביחד, אבל לא חוגגים, כי למי יש כוח לחגוג כל חודש?

זהו, יש ציונים של סמסטר א'.

היה אמור להיות ציונים אתמול באינטרנט אבל עקב תקלה טכנית פירסמו היום את הדירוג (כי יש דירוג כי יש מספר מקומות מוגבל) ולא ממש רציתי לבדוק, למנוע מראש את הבאסה ואת החוסר מוטיביצה שתבוא בעקבותיה כי אני רחוקה מדי מהדירוג.

היום הגעתי לאוני' ולא ידעתי שיש דירוג, רק ראיתי שיש מסת אנשים בכניסה לבניין - חלקם בדמעות וחלקם מאושרים, ישר הבנתי שיש ציונים ומיהרתי לאולם כדי להתעלם מהזוועה.

שלחתי לאדון בחור הודעה שיש ציונים בכניסה וכשהתקשרתי אליו בהפסקה הוא סיפר לי שהוא הלך לראות את הציונים ושאני לא אתאכזב. לא ממש האמנתי לו והחלטתי שהוא סתם ממציא כדי שאני אלך להסתכל (כי אותו משום מה זה עניין יותר ממני). אחרי שהשתכנעתי שהוא לא היה עובד עליי על דבר כזה הלכתי לבדוק, ואחרי שדחפתי כמה אנשים גיליתי שהבחור באמת הלך לראות ושאני מקום 735 (כלומר - ממוצע 10 מתוך 20). לכל אלה שלא בקיעים בציוני צרפת - להוציא יותר מ10 במבחן זה כמעט בלתי אפשר, אלא אם אתה צרפתי מוכשר למדי.

אמנם יש רק 400 מקומות, אבל מה שמפריד ביני לבין המקום ה400 זה פחות מ20 נקודות (להם יש ממוצע 12) שזה אפשרי לעבור ונקווה שאני אצליח לעבור.

אני מאושרת לגמרי!!! ציפיתי להיות מקום 1000 ומשהו (אה כן, אנחנו 1650 אנשים) ואז להתאבד ע לזה שאני בחיים לא אהיה רופאה, אבל עכשיו יש קצת סיכוי שזה יקרה וזה בהחלט נתן לי מוטיבציה ללמוד יותר.

לבחור, אגב, היה המון מזל שאני במקום טוב כי אם הייתי במקום גרוע והוא היה הולך לראות לפני את הציונים לא הייתי מדברת איתו בחיים.

סופשבוע מתחיל כיף, עם שמש והרגשה טובה.

YEAY!

את הפוסט הקודם נאלצתי להפסיק כי הייתי בטלפון, ואז נעלמה לי המוזה לכתוב.

אז מה באמת קורה בחיי?

כרגע אני אמורה ללמוד לבוחן בביופיסיקה שיש ביום שישי, אבל המוח שלי לא מסוגל להבין את הזוועה הזאת. ממש לא. אני אפילו לא מבינה דברים שקודם הבנתי. זה כנראה סימן שאני לא צריכה ללמוד ביופיסיקה.

לצד ביופיסיקה יש מיליון ואחת דברים ללמוד.

עקב העובדה שדחסו לנו סמסטר בחודשיים, ושיש לנו שיעורים גם ביום שבת, אין לנו ממש זמן ללמוד כמו שצריך מה שגורם להצטברות חומר מהר מדי, וזה לא חומר שמסכמים ביום - זה חומר שלוקח שבוע לסכם. אתיקה לבד זה מקצוע שדורש יותר מדי למידה - גם הבנה וגם למידה בע"פ. סיוט.

חוצמזה, אני והבחור בזמן האחרון חיים לגמרי בבועה הקטנה והמאושרת שלנו (ואני מקווה שלא פתחתי לי פה איזה עין הרע ושלא נריב בקרוב). לדעתי אנשים שרואים אותנו ביחד רוצים להקיא מרוב שאנחנו נראים מאושרים. נורא כיף לנו ביחד בזמן האחרון, אפילו שלא יוצא לנו לעשות יותר מדי דברים כיפים ביחד (ככה זה סטודנטים חננים שלומדים יותר מדי) אבל יש לנו את הכיף שלנו אפילו כשאנחנו לומדים. בכלל, בזמן האחרון אני יותר ויותר מתאהבת בבנאדם הזה, ואני מוצאת את עצמי מחייכת כל פעם שאני מסתכלת עליו וזה מדהים.

חוץ מכל זה אין הרבה מעניין, החדר שלי נראה כאילו עברה בו סופת טורנדו וצריך לסדר, וצריך גם ללמוד, ויש יותר מדי דברים לעשות ולא מספיק זמן.

אז נלך ללמוד קצת, ואז לסדר, ואז לישון, ואולי מחר אני אצליח ללמוד קצת ביופיסיקה כמו שצריך.

(אני מתגעגעת לכתוב בבלוג, אבל נדמה לי ששום דבר מעניין לא קורה בחיי ואין לי על מה לכתוב...)

החיים שלי פשוט לא מרתקים במיוחד בזמן האחרון, ונראה לי מיותר לכתוב (חוצמזה שאני הרבה אצל הבחור ואני לא כותבת משם).

החיים שלי סובבים סביב לימודים, בחור, והיה עוד משהו, אה לא. זהו.

ממש משעמם.

יש שמש בחוץ לשם שינוי, חם ונעים, בתוך האמפי שלנו חום אימים. היום נכנסתי ב8 בבוקר והרגשתי כאילו נכנסתי לתנור, מזל שהמרצה אמר בתחילת השיעור שמסתבר שיש בעיה בחימום. באמת תודה שהוא אמר לנו כי אחרת לא היינו שמים לב.

וחוצמזה הכל כרגיל. רגיל לגמרי.

ומשעמם

אז עד כאן העידכון, עד שיקרה משהו חדש ומרתק בחיי המסכנים...

נשבר לי מהשלג. פעם אחת זה כיף, כשזה נמשך כבר שבוע ואי אפשר ללכת ברחוב בלי לעשות כמעט החלקה על הקרח.

נשבר לי מביופיסיקה, ומביוכימיה. עם ביופיסיקה אני עוד איכשהו מצליחה לחיות טוב, אבל ביוכימיה מעיקה יותר מדי. כאילו באמת אכפת לי גנים ופרוטאינים ואיך אפשר לראות אותם במיקרוסקופ.

נשבר לי מהבחור, שכל פעם שאני לא ישנה אצלו (שזה יוצא פעם בשבועיים בערך) עושה לי סצינות ריב על דברי םמפגרים, כל זה רק כדי שכל פעם שאני ארצה לישון בבית יעלה לי בראש העובדה שנריב ואני אחליט בסוף לישון אצלו.

האמת שפה נגמר הנשבר לי, כי רק בא לי להכנס למיטה וללכת לישון, אבל מחר שני מבחנים ולמרות שהם לא חשובים בכלל, כדי ללמוד עוד קצת את החומר - בסופו של דבר זה ישתלם.

אמנם הסמסטר התחיל לפני חודש וחצי, אבל סמסטר 2 איכשהו יותר קליל מסמסטר א', אז אני לא מוצאת את עצמי יושבת בספרייה עד שעות לא אנושיות.

אבל היום זה היה אחרת, החלטתי שצריך להתקיף קצת ביוכימיה, כי למרות כל השנאה שיש לי למקצוע הזה - בכל זאת יש מבחן עוד חודשיים וכדאי ללמוד קצת (האמת שיש מבחן גם ביום שישי..) אז היום אם חיפשתם אותי הייתם יכולים למצוא אותי בספריה יושבת מוקפת בספרים ביג-סייז (כי לא מספיק זה מקצוע מסריח, כל ספר שקשור אליו כולל מינימום 1000 עמודים). היה נ-ו-ר-א. אבל לפחות למדתי טוב.

חוצמזה, היום החלטתי לותר על הבחור ולישון בבית, בעיקר בגלל הלימודים, וגם בגלל שבשבוע האחרון המעלות לא עלו מעל ה0 ונשבר לי מלקום בבוקר כשאדון בחור עוד שקוע בעולם החלומות ולא להדליק את החימום כי לאדון חם. אחר כך אני מגיעה לאוני ב7:40 וחברות שלי מסתכלות עליי במבט של "חשבנו שאת ישנה בשעות כאלה". וול בנות, אני באמת ישנה, ואני אפילו הוכחתי להן את זה כשעשיתי סייסטה בשיעור אתיקה וכשהתעוררתי תהיתי למה הוא לא נותן לנו הפסקה בשעתיים, הן דווקא אמרו שהייתה והופתעו לגלות שישנתי כל כך טוב... 

אם כבר אוניברסיטה, יחד עם הקור אימים שצנח עלינו הגיע גם תקלה בחימום באוניברסיטה, מה שגרםלזה שחצי האנשים ישבו עם מעילים, צעיפים ואפילו היה ניסיון לכפפות - הכל בשביל להתחמם. נראינו כמו סטודנטים מהקוטב הצפוני.

חוצמזה קצת על הבחור. ביום שישי חגגנו חצי שנה ביחד וזכיתי לפרחים נורא יפים ולהמון אהבה ופינוקים. אני ארגנתי ביום חמישי בערב את האוכל שהוא הכי הכי אוהב (פסטה עם שמנת ופטריות), והקינוח שהוא הכי אוהב (אקליר וניל) והמון יין. היה מושלם.

יומיים לפני האירוע רבנו בלילה, כי הבחור לא מסוגל לחיות עם מערכת יחסים בלי ריבים, אז הוא החליט שאני לא כיפית ושאני הולכת לישון ב12 (כי אני גם קמה ב6 וחצי) כשהוא רוצה לשמוע מוזיקה ולהיות עירני. רבנו ורבנו ורבנו עד שנמאס והלכנו לישון, ומאז החיים יפים.

ועכשיו אני אלך ללמוד קצת ביופיסיקה, כי גם מזה אי אפשר להתעלם.