מהבחור זאת אומרת, וזה לא שאני לא אוהבת אותו יותר, אני פשוט לא יכולה עם ההתנהגות שלו בזמן האחרון.
ביום שישי הוא בא אליי בסוף, התעצבן עליי כי לא אמרתי לו שדודים שלי באים (כי אני גם לא ידעתי את הפרט הקטן הזה עד שהם צילצלו בדלת) וצעק עליי שלא התחתנו והייתי צריכה להגיד לו שזו תהיה ארוחה משפחתית. רייט. ניסיתי להסביר לו שא) לא ידעתי ב)תודה לאל באמת עוד לא התחתנו ג)שבדרך כלל כשיש ארוחת שישי מזמינים את כל מי שרוצה לבוא וזו לא בדיוק ארוחה מתוכננת במשך חודשים.
מילא.
כשהלכנו הביתה הוא החליט שאנחנו ניסע במטרו הקצר שעושים בו רק חילוף אחד ושהוא יושב במטרו ולומד ושומע מוזיקה ושאני יכולה לקרוא בשקט, אז קראתי, גם ככה הספר שלי היה יותר מעניין ממנו. רק שהבחור החליט שעושים את הדרך עם השני חילופים והודיע לי רק בתחנה שהיינו צריכים לרדת בא אז סגרתי מהר את הספר ורצתי. כשיצאנו מהמטרו עמדתי שניה לחפש איפה לתקוע את הסימניה והבחור מצידו המשיך ללכת, עדיין שומע מוזיקה. במשך כל הדרך הוא הלך 10 מטר מלפני, שומע מוזיקה (גם כשישבנו אחד ליד השני במטרו והוא ל-א למד) ולא מסתכל עליי בכלל, או מחפש לראות איפה אני. כשהגענו לתחנה שלו אני עליתי במדרגות הרגילות והוא בנעות והגעתי למעלה ראשונה אז חיכיתי לו, הוא מצידו עבר מולי, ליטף לי את הגב והמשיך ללכת.
כשהגענו הביתה שאלתי אותו מה לעזאזל הבעיה שלו והוא התחיל לנבוח עליי שהגענו הביתה ב11 וחצי ושיש לו מבחן ביום שני ושאני לא צריכה לקרוא בדרך ודווקא ללכת לאט. אני צעקתי עליו בחזרה שביום חמישי זה לא הפריע לו לחזור ב11 בלילה כי הוא החליט להפגש עם איזו ישראלית שלומדת פה ומכירה את אמא שלו. הוא צעק עליי בחזרה שכן, זה לא עיצבן אותו ועכשיו מעצבן אותו ושהוא חבר מניאק ושאם לא טוב לי אני יכולה ללכת. אז שמתי נעליים והתחלתי לסדר את הדברים שלי. הוא מצידו התחרט וביקש שאני לא אלך. ואז צילצל הטלפון וזה היה חבר שלו מהאוניברסיטה. אני החלטתי לנעלות את עצמי קצת באמבטיה (כי למען האמת, לא התחשק לי עוד 40 דקות במטרו) והוא מצידו דיבר בטלפון רק לפני זה טרח להכנס לשירותים לקחת טישו ולהגיד לי "חכי שניה לפני שאת נכנסת לבכות בשירותים", כל זה כשחבר שלו שמבין עברית איתו בטלפון.
בשלב הזה באמת נשבר לי והחלטתי שהכי טוב להכנס למיטה וללכת לישון, ושילך להזדיין הבחור. אז זה מה שעשיתי, כשברקע אני שומעת את האדון מספר לחבר שלו שאנחנו בדיוק באמצע מריבה. אמרתי לו יפה שפעם הבאה שהוא מחליט לדסקס עם חברים שלו על המריבות שלנו, כשאני מאחוריו הוא יכול לבלות גם את כל הלילה איתם והסתובבתי לקיר.
הוא מצידו המשיך לצעוק, אני המשכתי להתעלם עד שבשלב מסויים הוא התחיל לראות טלוויזיה (סקס והעיר הגדולה, כאילו חבר שלי לא מספיק הומו) ואני המשכתי לבהות בקיר עד שכבר ממש הכרתי בדיוק איפה כל ליכלוך קטן שיש על הקיר, לפחות זה שיעשע אותי.
בשלב מסויים נרדמתי עד שבשלב מסויים הרגשתי שהבחור מלטף לי את הלחי ונותן לי נשיקה על המצח. המשכתי לישון ולתת לו להצטער על היחס המגעיל שלו.
למחרת בבוקר כמובן שהוא היה חמוד מהרגיל, הכין לי קפה ואחר כך שלח לי מלא סמסים חמודים ושאל אותי מתי להגיע היום בערב לטקס של אחותי.
קבעתי איתו מקום ושעה ושמחתי שהוא בא איתי.
אנחנו (אני אמא ואבא) איחרנו כי אבא שכח את הכרטיסים והיינו צריכים לחזור הביתה. הגענו ב8 כשאני קבעתי איתו ברבע לשמונה, ביג פאקינג איחור. התנצלתי בפניו על האיחור והסברתי לו שזו לא היתה אשמתי והוא מצידו דפק לי פרצופים כאילו הרגתי לו את הכלב.
אחר כך נכנסנו והוא התחיל לקטר עד שהתחיל הטקס. כבר התחלה טובה. אני מצידי אמרתי לו שיפסיק להתנהג כאילו הוא במחזור ושלפחות יתן לי להנות מהטקס, ואז קצת התלוננתי שאפילו לא קיבלתי מחמאות על הלוק שלי (שמלה שחורה, נעלי עקב כסופות, איפור שלשם שינוי יצא מהמם, וגם השיער הסתדר לי מדהים ממש במקרה).
הטקס אמור היה להיות שעה וחצי ובסופו של דבר היה שעתיים וחצי, רק אלוהים יודע למה.אפילו אותי זה עיצבן בשלב מסויים. הבעיה היא שהבחור כבר נעשה ממש ממש ממש בלתי נסבל אז אמרתי לו שילך ושאני אגיד שהוא היה צריך ללכת בגלל שזה נמשך יותר מדי. הוא מצידו אמר שלא נעים לו ושאחרי זה ההורים שלי יעשו לו פרצופים, אז במקום הוא נשאר בשביל לעשות פרצופים שאפילו אמא שלי שאלה אותי בבוקר למה הוא דפק פרצופים כאלה.
כשזה סוף סוף נגמר חיכינו לאחותי להגיד לה ביי (כי היה אחרי זה קוקטייל שלא ממש רצינו ללכת אליו) אבל לקח לה מיליון שנה והבחור כבר עיצבן אותי אז הלכנו לפני שהיא הגיעה והיא התבאסה, ואני עוד יותר התבאסתי שהתנהגתי כמו אהבלה והייתי צריכה להשאר.
במטרו החלפתי נעליים כי כבר לא יכלתי לעמוד על העקבים אז עברתי לנעלי ספורט שזה כמובן יצר את המראה הסופר סקסי עם השמלה והאיפור. נראיתי כמו תיירת.
הבחור מצידו המשיך לדפוק לי פרצופים ועוד נבח עליי במטרו, כשאני מצידי נובחת עליו שהוא לא היה צריך לבוא אם זה בשביל להרוס לי את הטקס סיום של אחותי, שהיה גם טקס חמישים שנה לבית ספר שגם אני למדתי בו אז זה גם היה טקס בשבילי. המשעשע היה שמולינו ישבה ישראלית שטרחה להגיד לנו היי שניה לפני שהיא ירדה מהמטרו ולהגיד לנו שהצרפתים הם חרא של עם כי היא היתה באייפל וכולם דחפו בתור. אם היה לי מצברוח הייתי מסבירה לה שבאייפל בדרך כלל אין צרפתים, רק תיירים, אבל לא היה אכפת לי. אחרי זה הבחור ואני השתעשענו במחשבה שסיפקנו לה כמה סיפורים טובים לספר בארץ עם הריב הציבורי שלנו.
שוב רבנו בבית ("פאקינג 12 וחצי ואני חוזר הביתה עכשיו, לא אכלתי כל היום, בלה בלה בלה, בלה בלה בלה") ושוב נכנסתי למיטה והתעלמתי ממנו ל-ג-מ-ר-י. בבוקר הוא התעקש לחבק אותי לפני שהוא קם ולהגיד לי כמה שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער. אמרתי לו שזה לא משנה עכשיו כי גם ככה הוא הרס לי את הערב, הרס לאחותי את הערב, ושיהיה יותר טוב אחרי המבחנים שלו שהוא יחזור להיות נסבל.
הוא שוב אמר שהוא ממש מצטער ושאני צודקת וקישקושים כאלה עד שהוא היה צריך ללכת לספריה.
מאז קיבלתי ממנו סמס שבודק מה שלומי, החזרתי סמס ושאלתי מה איתו, הוא לא ענה לי אז שלחתי לו הודעת ? והוא כתב לי שהוא יתקשר אליי יותר מאוחר. מאז לא שמעתי ממנו ולא התקשרתי כי למען האמת, העדפתי לישון ולהיות עם המשפחה מאשר לחכות שהוא יפנה לי 3 דקות בלו"ז הלימודים העמוס שלו.
אז עכשיו נראה מתי הוא יזכר שאני קיימת ויתקשר אליי.
לפחות עכשיו יומיים לא נפגש, זה יעשה לנו רק טוב.
אפילו התחלתי לשמוח על זה שעוד חודש הוא נוסע לארץ. קצת חופש לא יזיק לשנינו.
באמת הוא מתחיל להעיק עליי עם השטויות שלו, סתם מבזבז לי אנרגיות חשובות.
ועכשיו אם תסלחו לי אני הולכת לראות "ג'ואי", גם זה יותר מועיל ממנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
