הרבה זמן שלא עניתי על השאלון השבועי, אז עכשיו היה לי משעמם ועניתי עליו.

אני מנסה להתחמק מידיד שלי במסנ, שמתעקש לראות אותי מחר לפני שאני טסה (רק עוד שבוע!) וממש לא בא לי לראות. אני מנסה לשכנע אותו לבוא לראות אותי בחנות ככה נראה אותו חצי שעה וזהו הוא יעזוב אותי בשקט.

מזל ששנה הבאה אני לא איתו, נמאס לי מאנשים שנדבקים אליי.

מצד שני, שנה הבאה לא יהיה אף אחד שאני מכירה! אני אהיה לבד! בלי חברים! מי יהיה איתי??

כשהתכיינתי לבחור שלי שלא יהיה איתי אף אחד הוא צחק עליי ואמר לי בקול מתבכיין "מי יהיה חבר של חצי? חצי יהיה לבד!" אני באמת אהיה לבד! לא אוהבת שאין אנשים שאני מכירה ובכלל, אני לא מכירה את האוניברסיטה ואני אלך לאיבוד! חוזרות לי החרדות של היום הראשון בכיתה א...

מעניין אותי אם יהיו אנשים שהיו איתי שנה שעברה. אני יודעת שיש אחת שלמדה איתי שרצתה לעשות רוקחות, אבל לא יודעת אם היא החליטה לעשות את זה באמת. נקווה.

טוב די לקשקש, נלך לישון כי מחר אני פותחת את החנות ואמנם הייתי רוצה לפתוח אותה ב12 בצהריים אבל זה לא רצוי.

מחר עוד יום לבד בחנות, בלי הפסקה. רק אני והספר שלי (ומדי פעם לקוח אחד וחצי שמציקים...)

מתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך?
הוווו אי שם בכיתה ח או ט, אני כבר לא זוכרת

האם הנשיקה הראשונה הייתה מהאהבה או מלחץ?
לא זה ולא זה, היא פשוט.. היתה.

האם התנשקת פעם מתוך משחק?
לא שזכור לי.

עם כמה אנשים התנשקת?
פעם אחרונה שספרתי הייתי ב10, מאז נראה לי שאפשר להוסיף 10. מה זה בכלל משנה?

איך נשיקה צריכה להיות? להוטה ומהירה, או איטית ועדינה?
תלוי בסיטואציה, אבל איטית ועדינה זה הרבה יותר שווה מנשיקה להוטה מדי.

מהי נשיקה בשבילך? סתם לכיף או משהו רציני ועמוק?
מאוד רציני ועמוק, הייתי אומרת שזה אפילו פילוסופי. (שכחתי כמה השאלונים האלה מפגרים)

האם פעם התנשקת עם אישה (לבנים: עם גבר)? אם כן - איך הרגשת?
כן. הרגשתי מאוד שיכורה באותו רגע.

ישבתי ושוחחתי לי במסנ עם אקס אחד, היחיד שאני עדיין בקשר איתו, והוא סיפר לי שהחברה הנוכחית שלו כל הזמן מתעצבנת שאנחנו מדברים במסנ והיא לא רוצה שאני אבוא לארץ.

כמובן שהיא פסיכית כי הוא כל כך לא מעניין אותי, מבחינתי היא יכולה לקבל אותו והיא אפילו תקבל את בירכתי. הוא נחמד כידיד אבל אני מאושרת מאוד עם הבחורון הנוכחי שלי ולא הייתי מחליפה אותו בעד שום בחור בעולם!

אבל מצד שני, גם אותי זה מעצבן לפעמים שהבחור מדבר עם אקסיות שלו (ואצלו יש הרבה מדי) ופעמיים מתוך ה3 פעמים שממש רבנו היו בגלל משהו שקשור לאקסיות שלו.

אני באמת פסיכית בקטע הזה, לא מפחד שהוא יחליט לחזור אליהן פתאום (כי יום אחד שרבנו הוא זרק לי בלי לחשוב יותר מדי "מה את בכלל חושבת על כל הבחורות הסתמיות האלה? הן אפילו לא מגיעות לקרסוליים שלך). אני סתם לא אוהבת את המחשבה שהוא היה עם מישהי אחרת (וגם לעיתים יש לי חוסר בטחון עצמי, וזה בעייתי למדי). טוב לי להדחיק את המחשבה הזאת וכל פעם שעולה שם של אקסית זה עושה לי רע.

אבל זה משעשע לראות מהצד השני, ולחשוב שזה מציק לה שהוא מדבר עליי (במיוחד שהוא עושה את זה בכוונה) ושהיא חושבת שאני עלולה לגנוב לה אותו.

אם היא רק היתה יודעת כמה שזה לא נכון היא היתה צוחקת על עצמה, בדיוק כמו שאני צוחקת על עצמי על כל פעם שאני עושה סצנות קנאות לבחור.

בנות זה עם דפוק לגמרי.

כבר שבוע שלם (כולל יום ראשון!) שאני עובדת. סיוט לגמרי. היום בכלל פתחתי את החנות ולא היתה לי הפסקה כי לא יכלו לבוא להחליף אותי. דפקתי את הראש בקיר רוב היום, ובשאר פשוט קראתי ספר כי היה לי משעמם.

הבחור מצידו עבר היום את הניתוח שכבר שנה שלמה הוא מנסה לעבור. הגיע הזמן. הבעיה היחידה היא שעכשיו אסור לו לסחור יותר מ5 קילו במשך שלושה חודשים, מה שאומר שאני אחזור עם כל הדברים שלו ואקבל קילה משל עצמי. לא נורא.

ביומיים האחרונים אני מדברת עם אמא שלו יותר מאשר איתו כי היא תמיד עונה לי והיא מדברת הרבה, אבל היא חמודה וזה טוב לעשות רושם טוב.

מעבר לזה החיים שלי כל כך משעממים, אבל כל כך.

אני עובדת, עובדת ועובדת ובדרך סופרת את הימים עד החופש (עוד 20 ימים אם זה מעניין מישהו).

וקר פה, כאילו אוקטובר. היום יצאתי עם ג'קט והיה לי ממש קר. אני לעולם לא אבין את הקיץ פה. הוא אף פעם לא רוצה להגיע.

אה! וקיבלתי צמיד לאנס ארמסטרונג, אז עכשיו אני סופר מגניבה עם צמיד צהוב.

אני אשתוק עכשיו כי חבל לשעמם אתכם סתם.

לילה טוב

השעה 8 בבוקר, אני מתעוררת במחשבה שאני אספיק לעשות תמונות פספורט ולחדש דרכון כי אני מתחילה לעבוד רק ב11 והיום אני עובדת ליד הבית.

השעה 8 וחצי, הבוס שלי מתקשר אלי ושואל את השאלה המפגרת "הערתי אותך?" עניתי לו שלא, כי באמת הוא לא העיר אותי, אבל הוא לא האמין לי. הוא שאל אם אני אוכל להיות ב10 בעבודה. אחר כך הסתבר שאני גם נאלצתי לסגור את החנות לבד, מה שאני ממש שונאת לעשות כי זה גורם לי חרדות כל הלילה כי אני מפחדת לשכוח משהו.

משום מה הבוס שלי בכלל בזמן האחרון התחיל לחשוב יותר מדי שאני מספיק אחראית לפתוח ולסגור חנויות. לא בריא הקטע הזה. מזל שעוד חודש אני מתעופפת.

מהצד שלו הבחורון מצא מישהי שתשכיר את הדירה לחודש, וכמובן שהוא הכריז עליי כעל האחראית לטפל בנושא הזה אז אני אמורה מחר לנסוע אליו לסדר את הבית ובכלל אני מהבוקר עושה טלפונים לאיזה אחד שעובד באלעל והוא מכיר את הבחורה שבכלל אין לי מושג מי היא ומה היא. נקווה שהיא נורמאלית.

אגב מתעופפת (כן, זה היה בפסקה הקודמת אבל לא נורא) ב27 בלילה אני אהיה במטוס בדרכי לארץ הקודש, שם בתקווה יחכה לי הבחור שלי בשדה תעופה, ואם לא הוא אז מישהו אחר.

בסוף הוחלט ששבועיים בישראל יכולים לעשות לי רק טוב, במיוחד לאור העובדה שהתקבלתי (!!!!) ללימודי רוקחות באוניברסיטה שרציתי (זאת שקרובה לבית שלי, ולא זאת שצריך לנסוע שעה וחצי בשביל להגיע אליה) ואני מלאת מוטיבציה ללמוד את זה.

להגיד לכם את האמת, נראה לי שזה יתאים לי הרבה יותר מרפואה.

גם בגלל שכמו שהבחור שלי טרח לציין, אני סטרילית מדי בשביל לגעת בדברים מגעילים, ובתור אחת שלא מסוגלת לגעת בצנצנת במקרר שיש בה משהו שאני לא אוהבת (לדוגמא - זיתים) כנראה שגם קיא ודברים כאלה לא ממש ישעשעו אותי.

חוצמזה, אני אוהבת כימיה, מאוד אוהבת, השנה גיליתי את זה שכימיה זה בעצם כיף כשמבינים ובאמת מעניין, אז מה יכול להיות יותר טוב מללמוד רוקחות?

הנאחס היחיד זה שלומדים מתמטיקה, ואני ומתמטיקה לא מסתדרים ביחד ב-כ-ל-ל, אבל הבחור הבטיח לעזור לי כי הוא טוב בשטויות האלה.

אז בינתיים המצברוח טוב, החיים די יפים, וסופרים את הימים עד הנסיעה לארץ!

חופש, HERE I COME!