הצלחתי להשחיל שנתיים שלמות של מחשבות לכדי כמה קטעים בעליי משפטים מפוזרים ומילים מועטות.הבלוג כבר קיים למעלה משנתיים,והפעם, משום מה,החלטתי שלא לציין.הבנתי שלא נשאר לי הרבה מה להגיד,שהסוף קרב.העדכונים נעשו רחוקים זה מזה,וזה לא שהייתי קצרה בזמן. הספקתי לאבד הרבה מן החשקים שהיו לי,ולפעמים הצמאון למשהו מסעיר וחדש גורם לי להותיר שובלי רוק של שתיקה. עברתי שינוי פאזה בחודש האחרון.בחודש הזה שמרגיש כמו חיים שלמים של ממש.קשה לי,אפילו קשה לי מאד,אבל אני מסתגלת לאט לאט,וכמהה לתחילת השירות הסדיר.אני יודעת שאוכל לבצע את התפקיד בצורה מושלמת,אם רק אעבור את הקורס בשלום.הרבה מאד תקוות חדשות נולדו להן מתוך האבק,מליוני שאיפות קטנטנות עליהן אני חולמת בלילות קצרים מדי.הכרתי המון בנות נפלאות.נוכחתי לדעת כי הגלובליזציה באה לידי ביטוי בצבא.הבנות הללו החלו ללוות אותי רק השבוע,אבל אני מכירה אותן,כי אני יכולה להסתכל להן ישירות בעיניים ובמעמקיי התחתונים.ההרצאות השבוע היו נהדרות: למדתי קצת פסיכולוגיה,סוציולוגיה,פילוסופיה הרבה פוליטיקה והמון היסטוריה.זה היה מאד מתיש,אם כי מרתק.אני ברת-מזל.לא חשבתי שאשוב ללימודים כה מהר.ואם כבר אני מדברת על לימודים, מעולם לא חשבתי שאשוב לבית הספר כה מהר,או בכלל. כן,היו אילוצים שהכריחו אותי לבקר, ופתאום כשצעדתי במסדרונות החשוכים במיטב בגדיי,הבנתי כי השמועה שאתגעגע הייתה לא אלא שקר גס.ציפיתי לראות אותו,במלוא הדרי להוכיח אותו:חשבת שעקרת אותי מן השורש,אבל רק נגסת באחד מענפיי היבשים. אני הולכת להצליח,אתה תראה,אם לא איתך,אז וודאי שבלעדיך. אני די מתגעגעת אליה. אני תוהה מה עובר לה בראש כשאני מתקשה לנשום את הלו"ז.מלבד העובדה הטכנית,שאין קליטה באותו מקום שכוח אל,אני חוששת ליצור קשר,כי זה כבר מזמן לא אותו הדבר.ההבטחות נותרו כשהיו,אבל יש כאלה שצריכות להישאר בגדר משפט שהיה מוכרח להיאמר. אני הכי אוהבת את הנוף המשקיף על ירושלים מפינת העישון ואת הנסיעות באוטובוסים.אני נהנית לצאת לקפה עם אנשים מזדמנים מהתחנה המרכזית.אני אוהבת את השינוי.
"A life spent making mistakes is not only more honorable, but more useful than a life spent doing nothing."
(George Bernard Shaw)
גמר חתימה טובה,
Alley.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
