משהו , בנאלי כזה .

מאיפה בכלל להתחיל??

אני בת 20 ( והוו!)

אני הכי קרובה לשחרור משאי- פעם הייתי (חודשיים וחצי)

שנה עברית חדשה

בלאגנים במוח.

ככה אני מתארת את החודשים האחרונים..

אם הייתי בן אדם רגיל, לא ריק מתוכן בלי מחשבות, פשוט בן אדם רגיל שמגיע מידי פעם לתובנות והשלכות מתעסק בזה 3 עד 5 דקות וממשיך הלאה היה לי כנראה הרבה יותר פשוט בחיים. ויכול להיות שהזמן היה עובר מהר יותר.

בפועל, המוח שלי הוא מין מכונה סופר מתקדמת שלא מספיק להוציא דוחות על הכול. עלי, על האנשים מסביבי, על מזג האויר, על הצעות יעול, על טעויות ועוד. הרבה לפני שסיימתי דבר אחד המוח קופץ וזורק אותי קדימה. פעם זה ממש הקשה עלי, היום אני כבר ממש רגילה ל" טירוף " ומוצאת בו הרבה דברים טובים סה"כ.

יום הולדת 20 היה בדיוק מה שציפתי לו והרבה יותר. יום פשוט כייפי עם מלא אנשים טובים וסתם אנשים ולצערי קצת עבר קרוב (שמעט דכדכך אותי- ככה זה שמדכאים רגש!) ועבר רחוק-קרוב שכבר ממש חסר משמעות בעייני. אבל מה רע בסתם כיף לפעמים.

 מבחינת המשמעות- אני 'כאילו' אמורה עכשיו להתחיל טיפה להתבגר? לשים את המשחקים בצד, לספור עד 10 לעצור את הזעם וכאלה? . אני לא מבטיחה יותר מידי כי יש דברים שמושרשים באופי שלעולם לא יישתנו. גם בעוד הרבה החלפת קידומות. אני פשוט מבטיחה לעצמי לנסות.

בכלל זאת הייתה שנה מטורפת. למרות שכל שנה אני כותבת את זה אחרי שאני סוקרת את כל מה שעברתי. אבל באמת (-באמת באמת) זאת הייתה שנה מעצבת. כרגיל חטפתי מלא 'כאפות' אבל התחשלתי כולכך. אם זה הרישיון שעברתי, הפז"ם שצברתי, הקשרים החדשים הישנים והאלה שהתחילו והסתיימו ועשו כואב.. אני לא מתחרטת על כלום.. בגדול.

ובכול זאת קשה להאמין שהשנה הסתיימה כי כול הדברים שעברתי (פיזית ומנטלית) נדמה לי יכולים להכיל 5 שנים של בן אדם רגיל.

והשחרור.

שנכנסתי למערכת הזאת ידעתי שאני אקום ביום הולדת 20 ואגיד לעצמי- איך נשרפו שנתיים מהחיים שלי.

בגדול זה דיי נכון.

אבל אם אני מסתכלת מהצד על כל התהליך, המקומות והאנשים שהכרתי בדרך זה ממש לא היו שנתיים לחינם. כי בגדול לא בדיוק עצרתי את עצמי מהחיים שלי. המשכתי להנות, לעבוד ( למרות שאני הולכת להרוויח באזרחות פי 3- אם לא יותר !!) ולחוות.

נכנסתי לצבא ככה ואני אצא ממנו אחרת.

אבל זה לפעם אחרת, אי שם בדצמבר.

והבלאגנים.

נו אני כזאת מתעסקת בשטויות רוב הזמן.

אני מקווה למצוא את עצמי בכול הבלאגן הזה. ואז גם לזכור שאני זאת שהכנסתי את עצמי עליהם.

כי אני חושבת שאני מתחילה למצות את כל השטויות האלה, במיוחד אחרי החצי שנה (פלוס מינוס) שידעתי מה זה טוב אני בטוחה שאני יכולה לשאוף לזה. ואפילו יותר.

אז השנה מתחילה לי בחצי חיוך.. נקווה שזה ישתפר.

א-מן .