אני קצת בהלם שאני מסתכלת על התאריך היום...
ולא בגלל התאריך הגרנדיוזי
ולא בגלל שכביכול סוף העולם מתקרב
ולא בגלל שעברו איזה כמה חודשים מאז, ולפעמים זה מהדהד בהכל.
אני פשוט משתחררת עוד חודש.
(!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
סעמק.
לקחו שנתיים מהחיים. סבבה, לגיטמי ידוע ומוכר.
אבל פתאום הכל מתערער..
בית ספר זה שכונה, כן בא לא בא משקיע לא משקיע עושה מה בראש שלך ובגדול נהנה.
צבא זה מסגרת. צבא זה מוסכמות צבא זה דרך חיים (לשנתיים/שלוש). אבל כמו כל דבר בחיים, צבא זה נגמר.
שלא תבינו אותי לא נכון אין דבר יותר שאני רוצה מאשר לקום לבוקר עצמאי, לנהל בלי לחץ את החיים . לעבוד להרוויח ופשוט לחיות. אבל השנתיים השבלוניות הכמעט בלתי נגמרות האלה.. היו מדהימות. אכן
אם כל העליות ובעיקר הירידות.. יש דברים שפשוט שווה לעבור. לא משנה מה.
איזה פחד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
