מסתכלת על דברים שכתבתי, ממש לא מזמן, לפני נגיד.. חצי שנה, שנה. ולא מבינה את עצמי. אני כבר לא אותה בת-חווה.
זה מדהים אותי. שהעצב הזה נעלם.
אני רוצה לחייך כל הזמן, והכל נראה לי הרבה יותר הגיוני.
מעניין...
כשעשינו את זה הוא אמר שזה אף-פעם לא מתפוגג לגמרי. שזה הופך אותך לאישה שונה. ואני באמת מרגישה בזה, הן נתנו לי כל כך הרבה כח. אני, אני! חדורת מטרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
