את לא חד קרן, מעולם לא היית ולעולם לא תהיי.
אמא שלך לעומת זאת מאוד רוצה שתהיי חד קרן {כזאת למשל}, זה יהפוך את הכל להרבה יותר קל עבורה.
את מבינה, אמא שלך היא לא החברה הכי טובה שלך.
את החברה הכי טובה שלה - כי אין לה בכלל חברים, המחלה שלה לא מאפשרת לה להחזיק כאלה כי אף אחד לא רוצה להיות בקשר איתה,
והיא בעצמה לא מנסה לדאוג שיהיו לה קשרים. אבא שלך גם הוא לא חבר שלה. הוא רק האדם שקשר את עצמו לגורלה, וסביר שהוא מתחרט על כך.
אבל מבחינתך, אפילו אם אמא שלך היתה מסוגלת בכלל לחשוב לא רק על עצמה,
אפילו האמינה איפשהו שפעלה לטובתך ואפילו אם שום דבר ממה שעשתה לך לא היה בזדון -
עצם זה שהיא עשתה בכל זאת, מוכיח שהיא האוייבת הכי גדולה שלך, של האופי והאישיות שלך.
כי דיכאה אותה, והרסה אותה, ורמסה אותה עד עפר רק כדי שתוכל לשלוט בך (כמו שלא יכלה על אחיך).
התיאור הכי דומה במדיה הפופולרית לאיך שאמך מתנהגת כלפיך היא האמא החורגת בסרט "פלונטר",
אבל כמובן שהאמא שם בכל זאת הרבה הרבה יותר טובה מאמך, שהיא יותר שילוב בין פלונטר ל"שלגיה והציד".
רק שאמא שלך איננה מלכה מרושעת, ואין לה כוחות קסם. היא בסך הכל אדם חלש שניזון מהחלשת אחרים.
שמעי סיפור:
לפי כ30 שנים {מעט יותר}, (אמא שלך) ו(אבא שלך) היו "ביחד", והיא נכנסה להריון.
(אביך), למרות שידע פחות או יותר לאן הוא נכנס, עשה את "הדבר הנכון" והתחתן עם (אמא שלך).
לא שזה עזר במיוחד, כי גם ככה ההריון היה בולט עוד לפני החופה, אבל זה לפחות "נראה נורמלי".
זה כמובן לא היה נורמלי, וכך גם אחיך הבעייתי, אם כי לא ברור מה מזה היה בגלל גנטיקה ומה סביבתי.
בשלב הזה האב ניסה ככל יכולתו לשמור את המשפחה החדשה על הרגליים, והאם כמובן שלא עזרה.
אחרי מספר שנים של אכזבה מהיכולת לגדל את הבן, (אמא שלך) שוב היתה בהריון, והפעם עם בת.
את היית התיקון של המשפחה - סוף סוף ילדה מוצלחת, לא רק לא בעייתית אלא גם האור של המשפחה.
את מה שהילדה ידעה כבר מילדות, היו ההורים שלה צריכים לגלות לפחות עשר שנים אחרי...
אבל האמא לא היתה מוכנה לוותר על האור הקטן הזה. היא היתה חייבת להכניע אותו כדי שיתאים לצרכיה.
היא היתה צריכה לעוות את תפיסת המציאות של האור הקטן,
כדי להבטיח שלא יברח לשום מקום וישמור על המשפחה, שתמיד יהיה שם בשבילה ויציל אותה, גם מעצמה,
היא לא היתה יכולה להרשות שיהיו לה חברים אמיתיים... אז גרמה לילדה להאמין שלעולם לא יבינו אותה,
שהיא עוף מוזר וחריג ושתמיד תהיה שונה מכולם - ורק במשפחה יקבלו אותה באמת.
ביסודי זה עבד, וגם עד התיכון לא ממש נוצרו חברויות אמת, פרט לכאלה עם "חריגים" כמותה.
אבל כשהאור רצתה להתפתח והגיעה לאוניברסיטה - מסיכת ההגנה מהעולם של האם השתלטנית נשברה:
פתאום את כן מכירה אנשים שתוכלי להסתדר איתם, שיבינו אותך, פתאום לא רק ההורים יכולים לקבל.
אבל עדיין העומס הגדול לא הותיר לך חיים אישיים של ממש - כי כל הזמן היית בין עבודות להגיש ולימודים,
וגם כשהיתה חוזרת הביתה, היתה חוזרת גם לטפל באמא הבלתי אפשרית, וגם באח הבעייתי.
ולא פלא כשהאח היה בתאונה - דווקא את היית זו שטיפלת בו כי ה"משפחה" לא יכלה לעמוד בזה.
אבל זה לא עזר.
כי מתישהו לאורך הדרך, משהו בשריון החוסם של (אמא שלך) נסדק ואת גילית שאת רוצה אהבה.
זה לא היה גילוי מפתיע, אתם מבינים, הילדה אף פעם לא היתה כמו אמא שלה, היא היתה יצור רגשי,
אוהב אדם, מעוניין להטיב וחושב על אחרים, והעולם הרגשי שלה היה נרחב - אבל האם לא הכירה אותו.
האם חשבה באמת ובתמים שהצליחה להדחיק אותו לתהומות הנשיה - וכשאין מקום לרגש יש רק נאמנות -
- מקסימום לשדך את הבת בהמשך לאיזה גבר עשיר, ואז לא צריך בכלל אהבה. או מיניות נורמלית.
או חום. כי אמא שלך לא מכירה חום, והיתה בטוחה שעם החינוך שנתנה לילדה, גם היא לא מכירה.
אבל מרגע שהיא גילתה את הרצון לאהוב באמת, היא גם גילתה את הצורך העצום בחום ובלהיות נאהבת.
היא גילתה שלמרות שבמשפחה שלה חום ומגע כמעט ומוקצים מחמת מיאוס, הרי שעבורה הם חשובים ביותר.
היא גילתה שלמרות שבמשפחה בכלל לא מפגינים אהבה ואפילו לא מדברים עליה, היא אוהבת טוטאלית.
היא גילתה... שבהינתן האדם הנכון, היא תוותר ותשאיר כל הרע מאחור בשביל עתיד טוב יותר.
הבעיה, שגם האם גילתה את החלק האחרון - היא גילתה שיכול לקום אדם שישבור את הכישוף על בתה,
שיקח אותה ממנה וישאיר אותה עלובה לבד לחיות את החיים העלובים שלה, בזמן שבתה מצליחה בעולם,
כנגד הציפיות וכנגד כל הנסיבות שהאם דאגה כל כך לשמר... ובשלב הזה, האם החליטה להילחם.
האם עשתה הכל כדי להרוג כל סיכוי שהאדם הזה ישפיע, כל סיכוי שהאדם הזה יישאר.
היא ניסתה להפחיד אותו מהרגע הראשון - בפעם הראשונה שאספה את בתה מהפגישה השניה בפול באר,
אבל הוא האשים את עצמו ונשאר בכל זאת.
אז היא ניסתה להפחיד אותו במפגש הרשמי עם ההורים - אבל הוא איכשהוא הסתדר עם האב והיא לא יכלה לו.
אז היא ניסתה לשגע עם הפרעות בלתי פוסקות, עם הכרחות לבלות איתה זמן והרבה פחות עם האור של חייו.
ועדיין, גם אז, גם עם פגישה של פעם בשבוע שגם היא לא תמיד התקיימה, הוא נשאר שם ונשאר נאמן.
והוא גם העז להיאבק לעזזל איתו, רוחו לא נשברה והוא גרם לבתה לראות דברים אחרת ולהתקומם מול האם.
אז... היא החליטה לשבור את הכלים ולעשות שיחה עם הבת על "יחסיה לאן" ולהבהיר לה שלא תקבל את הקשר.
לנצל את הקישור הרגשי העמוק שיש לבתה עם האם כדי לגרום לה להרגיש שלעולם לא תוכל להיות בזוגיות.
לטפח בה הרגשה שהאדם הזה לא מתאים לה, שהוא מוזר מדי, שיש לו בעיות ושהאם כמובן חשובה יותר.
ואז, כשאפילו אז הוא לא נשבר ואחרי שבוע לא קל קיבל את בתה בחזרה גם אחרי המשבר הזה,
התחילה "התקופה הרעה" של האם, תקופה שכמובן לא תסתייים לפני תום הקשר, וזה יהיה בכל מחיר.
גם אם זה אומר לנתץ לרסיסים כל תוכניות שהיו לבתה עם האדם הזה, וגם אם זה אומר לגרום לבתה סבל.
גם אם זה אומר לגרום לבתה לפקפק בכל דבר בנוגע לאותו אדם, ולנתב את כל האנרגיות שלה לאם,
לגרום לה להיות תלויה באם בכל מחיר, ולא לתת לאדם האחר שום יכולת להשפיע על בתה.
עד הסוף המר של הקשר, שחייב יהיה להגיע בשלב מסויים, ורק אז תיתן לבתה מנוחה.
כמובן, שגם אז, כשהגיע הסוף, האדם עדיין לא ויתר והבטיח להיות שם בשביל בתה כשתוכל לחזור.
אז התחילה תוכנית הפרד ומשול של ניתוק טוטאלי בהנחיית האם, עם שטיפת מוח וכתיבה בשם בתה ומה לא,
ולכאן אני אפילו לא אכנס כי גם את לא רוצה - אבל בגדול זו היתה שנת הסבל הגדול -
והסיבה היחידה שלא יכולת לחוש אחרת ולא יכולת להאמין אחרת היא אחת -
בגלל ש(אמא שלך) לא אפשרה אחרת, ולא נתנה לך לרגע להרגיש שאפשר אחרת (כולל תאונה שעברה).
וחלק מהשכנוע והשטיפת מוח היתה גם האמונה שהחדירו בך בכוח - שזה בכלל לא בשביל/בגלל (אמא שלך),
זה הרי בשבילך, זו הדרך היחידה להתמודד, זו הדרך היחידה להתגבר, ורק ככה אפשר.
העובדה שכעת את מגלה בדיעבד שזה פשוט לא נכון רק מוכיחה כמה (אמא שלך) לא נהגה כאם אמיתית.
אם היתה לרגע פועלת באמת לטובתך או לפחות לא אך ורק לטובתה, היא היתה לפחות אומרת משהו עד עכשיו.
כל זה נכתב כבר מזמן, לפני מספר שבועות, ורק חיכה להזדמנות להשתחרר לאוויר העולם.
חלק מהדברים נעשו מעט פחות רלוונטיים, אבל לצערי המכלול העיקרי לחלוטין נשאר נכון.
אני באמת מקווה בשבילך, שמתישהו תהיי חופשיה באמת. אולי {כנראה} לא בפסח הזה. אולי בפסח הבא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
