כל הלימודים האלו הם קללה.

אני לא אוהבת ואני לא נהנת ואני לא מצליחה ועזבו אותי, באמא שלכם.

מההתחלה היה קשה. עד שהשגתי ממוצע בגרויות ועד שהשגתי פסיכומטרי, ועכשיו כולם חושבים שאני כזו גאון כי יש לי ממוצע בגרויות 102 ופסיכומטרי 741. מה גאון? רק בגיל 19 גיליתי שמלפפון חמוץ הוא בכלל מלפפון ירוק שעבר החמצה!!

זו פעם שלישית! שאני עושה שנה א'! אנשים כבר סיימו תואר!

בא לי לבכות ולצעוק ולהתחפר עמוק מתחת לשמיכה.

אני לא רוצה שום תואר ואני לא רוצה ללמוד במוסד אקדמי עם ציונים ומבחנים ואני לא רוצה קורסים משעממים,

ואני לא רוצה קורסים משעממים על הבוקר.

אני לא רוצה מרצים נפוחים שמדברים על שטויות בכזו נפיחות, אריכות, חשיבות.

אח שלו, יש לי משכורת להביא הביתה. יש לי חיים שלמים לבנות והשעון הביולוגי שלי לא רץ אחורה! דבר לענין, דבר מהר, חבר אתה חופר.

וכל פעם אותו סיפור בלתי אפשרי עם ההרשמה לקורסים. הכל מלא, הכל תפוס, הכל בירוקרטי להחריד- פני לזה ופני לזו ותמלאי טופס כזה ותשלחי בשלושה עותקים עם סמיילי בירוק זרחני על המקדימה וכשאת מחייגת לפקס תעמדי על רגל אחת ותעבירי את האצבע השלישית בשיער. 

והנשמה יוצאת! יוצאת!!

מה אני עושה פה