והחלטתי להחליף אותו...

כי לאדעת...נזכרתי במה שיושב לי ככה בפנים.

הגעתי למסקנה שאנחנו, הכל זיוף אחד גדול....אנשים שמונעים מעצמם להרגיש בשביל לא להיפגע, חיבה וקשרים שמתבססים על שקרים וחצאי אמת. הכל מופעל מאינטרסים, צבוע, מושחט ומזיוף.

זה לא שאני שלילית ובדיכאון או משהו וזה יוצא...אלא שכל החרא יוצא ונשארים הדברים הטובים...בתכל'ס אני יכולה להסתכל על זה עוד שעה ולחשוב שהכל שטויות.

כל הדברים האלה מערערים את האמון שלך באנשים, אני כבר לא בטוחה שאותם אנשים שאני חושבת שאוהבים אותי באמת אוהבים אותי?..אני באמת חשובה להם? הם באמת זקוקים לי?..באמת אכפת להם או שאני רק אבן קטנה בדרך?...

כן זה פשוט לראות רק את הרע והשלילי אבל יש כ"כ הרבה, בכל מקום, בכל תחום.

אח, הנה לכם הוכחה...ארטיום מאושפז בבית חולים, הוא נרדם וגנבו לו את הפלאפון...כמה חרא יכולים להיות אנשים??...הרבה

אבל זה סוג אחר של רוע כבר...

אני לא מכירה את עצמי ככה, קוטרת ושלילית ברמות כאלה....חיוך אחד שאני יודעת שנגרם בגללי ומיועד לי מסדר הכל תוך שבריר שניה תמיד...העיקר שיש תרופה למחלה....

טוב חדל עם השליליות....לא משנה כמה רע בעולם...עזבו עולם בסביבה הקרובה לנו..יש גם טוב...הרבה טוב...אתם יכולים לבוא ולקחת בכמויות...כי דיי חסר לי...למי לתת את ה"טוב" הזה...כי אי אפשר להגדיר בדיוק מה זה ואיך זה נראה, זה פשוט עושה טוב על הנשמה.

כן ואני עדיין רוצה חיבוק ענק וארוך לא ברור ממי, מאדם שלא משקר ומזייף את הרצון לתת לי אותו...ולא מתוך רחמים....

עד כאן שפיכת הנפש...צריך להמשיך לחיות...

לאב יו אול...

נ.ב

עשיתי קעקוע, כאב לי רצח...אבל הוא יפה עם מלא משמעות בשבילי...אני גאה בזה :]]

אחח הסתיו התחיל...איזה כיף..

נשארתי חסרת עבודה, צריך להתחיל לחפש משו אחר ולא אני אתחרפן..

את האמת אין לי מה לכתוב באמת, הכל שטויות רק להוכיח לעצמי שיש איזשהו חידוש בחיים שלי.

מזמן הפסקתי לחלוק עם העמוד אינטרנט הזה, הכל נשמר בפנים, בבטן.

מה שכן חזרתי לקרוא בכמויות, ולא מתוך הרצון להסתגר, טוב אולי טיפה.

ניסיתי לעלות תמונות חדשות מהפלא, אבל הן יוצאות ענקיות מידי...אח"כ כל הבלוג מתעוות...

וזהו...נתקעתי עם הפוסט הזה יותר מידי זמן בשביל להבין שאין מה לכתוב ....

עצוב כי מבינים שהחיים זורמים גם אם אתה לא בקצב, וכל מה שנשאר לך זה להביט במה שאתה מפסיד...