החלק הראשון נמצא כאן.

השבועות הבאים עברו ללא אירועים מיוחדים. העוזרת הוסיפה לבוא כל שבוע, למרק ולהבריק את הבית בשקדנות. ג'ייני, מצידה, השתדלה לחזור הביתה רק בשעות המקובלות, וליתר בטחון – לצלצל בפעמון הדלת לפחות חמש פעמים לפני שנכנסה הביתה.

היה לה, לעוזרת זו, רק עוד מנהג מגונה אחד: בלהט העבודה, הייתה מזיזה דברים ושוכחת להחזירם למקום.

נו טוב, ניחמה אמא של ג'ייני, היא עוד לא התרגלה לבית, ועוד לא יודעת איפה לשים כל דבר. ניתן לה הזדמנות.

אך מסיבה לא ידועה, לא נצפה כל שיפור בזיכרונה של הפרחונית. ההיפך הוא הנכון. אם למשל, בתחילת התקופה האמורה היה על ג'ייני בסך הכל לסייר בבית ולהחזיר את חומרי הניקוי ופחי האשפה למקומם, הרי שלאט לאט הפך ה"סדר שאחרי העוזרת" לטקס לא פשוט כלל.

היו אלה משחקים רבים ומייגעים של "חפש את המטמון" שבסופם נמצא השלט של הטלוויזיה בתוך המיקרוגל, הצלחת המסתובבת של המיקרוגל בארון של הסרוויס מהחתונה, ושני סכינים מאותו הסרוויס מתחת למזרון של ג'ייני. מעניין.

עם הזמן, הפכו טקסי הסדר למשעשעים פחות ומתישים יותר. לליבה של ג'ייני החל להתגנב החשש שלא מדובר במעשי שובבות אקראיים, אלא באג'נדה מפורטת ורצינית.

טלו, למשל, את שנאתה של זו למלחיות. אין לדעת מה יש באותם כלי מטבח תמימים שעורר את זעמה של הפרחונית. בתחילה נהגה להחביא אותן בכל מיני מגירות עלומות. אך, מעשה שטן, עמדה משפחתה של ג'ייני על זכותה לנתרן כלורי, מצאה את המלחייה בכל פעם מחדש והציבה אותה במקומה על המדף.

לבסוף נרשמה עליית מדרגה בטרור הדומסטי: הפרחונית השליכה את המלחייה אחר כבוד לפח האשפה. בתחילה הכחישה הכל, אך לאחר חקירה מאומצת הודתה ואמרה להגנתה ש"המלחייה הייתה ישנה ומלוכלכת".

מאותו רגע והלאה, נפרץ הסכר. כל מה שהסתכל על העוזרת בעין עקומה, ולא היה מוברג לרצפה, הועלם בשיטות שאומצו ממשטרים חשאיים. כך נעלמו הדיאודורנט של אח של ג'ייני ("חשבתי שזה ריק"), הפלטה שלו לשיניים, פעמיים ("חשבתי שזה זבל"), קופסת עוגיות מזרחיות ("זה לא טעים"), וכמות מסחרית של פלסטרים עם דינוזאורים ("נחתכתי").

בכל פעם התחננו הוריה של ג'ייני לפני הפרחונית לא לזרוק שום דבר לפני התייעצות איתם. הממזרה הייתה מהנהנת במתיקות, והמשפחה הייתה יוצאת לענייניה, רק כדי לחזור ולמצוא שאוסף שקיות הסופר של אמא של ג'ייני, בציר 1988, לא שרד את הבוקר.

הסלמה נוספת נרשמה לפני זמן לא רב, כאשר אחותה של ג'ייני חזרה מהצבא ומצאה את חדרה לא כתמול שלשום: החדר היה מסודר. כל תכולת המדפים הורדה וסודרה מחדש, המגזינים המפוזרים סודרו לפי תאריך. חילופי אוכלוסין בוצעו בין הפיצ'פקס של הסלון לפיצ'פקס שבחדר. ספרי ה "ברידג'יט ג'ונס" הוחלפו בדוסטוייבסקי, ו Hitman 1 עד Hitman 11 אופסנו ופינו מקומם למוסיקה לריקודי עם. כיסוי ורוד כעור הופיע על המיטה, וריח מתקתק עמד באוויר.

או אז החליטו הוריה של ג'ייני שהגיעו מים עד נפש.

העוזרת תפוטר לאלתר! הבלגאן של משפחתה של ג'ייני יחזור על מקומו!

לא לא לא ניתן את ביתנו לבלגן!

עוד אמה של ג'ייני מחפשת את מספר הטלפון של הסוררת, והנה – צלצול בדלת.

שלום, באתי! עמדה הפרחונית בציפייה.

שמה רגלה בדלת, סובבה ראשה לאחור וקראה כמה מילים בשפה זרה.

אל הבית החלו צועדים אנשים, נשים וטף, מזוודות בידיהם ושיר על שפתותיהם.

מה קורה פה?? ספקה אמא של ג'ייני כפיה.

זה בית שלנו, אמרה הפרחונית בפסקנות. זה בית אני סידרתי, אני ניקיתי, עכשיו זה בית שלי. החוצה!!!

חמש דקות לאחר מכן כבר הושלם הפוטש. משפחתה של ג'ייני מצאה עצמה על המדרכה.

טוב, ככלות הכל, במשפחה שרדנית מדובר. יש למצוא מקום אחר לגור בו, זה לא כל כך נוח בחורף.

 התכנסו, טיכסו עצה, התוו תוכנית פעולה.

עם רדת הערב, על כל עמוד חשמל ועץ רענן בשכונה התנוססה מודעה:

"צריך עוזרת בית?

חייכנית, מנוסה וחרוצה.

 לפרטים אנא התקשרו:  052-7182818

לבקש את ג'ייני."