השועל והענבים, גרסה 1:

שועל אחד, רעב היה. עבר ליד כרם, וחשקה נפשו בענבים. פתאום ראה פרצה צרה בגדר. בקושי רב השתחל דרך הפרצה אל תוך הכרם. כשנכנס לבסוף, התחיל לזלול מן הענבים מכל הבא ליד. קטף וקטף, לעס ובלס עד ששבע. פנה השועל המרוצה לצאת את הכרם דרך הפרצה בגדר. אך אבוי! הענבים שאכל ניפחו את בטנו, וגופו השבע לא הצליח לעבור בפרצה הצרה!

ישב השועל בכרם, למרגלות הגפנים, חכה וחכה, עד אשר ירד הליל, ועלה הבוקר. רק  אז ירדה הנפיחות מכרסו, והוא הצליח לצאת דרך הגדר, רעב משהיה.

מוסר השכל: שועלים הם לא צמחונים, ולא צריכים היו להתעסק עם ענבים מלכתחילה.

השועל והענבים, גרסה 2:

שועל אחד, רעב היה. עבר ליד כרם, וחשקה נפשו בענבים. סבב את הגדר המקיפה הכרם הלוך וסובב, ולא מצא פרצה להשתחל דרכה. ניסה גם לטפס על הגדר, ולא עלה בידו.

הביט בבוז על האשכולות הנאים ואמר: "פוי, הענבים הללו, ודאי ענבי בוסר הם, וחמוצים" והלך מרוצה לדרכו.

מוסר השכל: דודי בלסר? בראד פיט? איכס, לא הייתי נוגעת בהם עם מקל.

הציפור המשכימה קום, תופסת את התולעת.

מוסר השכל: תולעים חכמות ישנות עד מאוחר.

השועל והחסידה:

הזמין השועל את שכנתו החסידה החסודה לארוחת ערב. פתח את קלסר גיליונות ה"שף" של "לאשה", והרכיב תפריט צרפתי עם נגיעות כפריות. כיתת רגליו בשווקים למצוא את הפרודוקטים הטריים ביותר, עבר בפור-שף כדי לקנות תבניות מאממות מסיליקון, לבש את סינורו והחל לעבוד. כל היום הזיע במטבח, קילף וקצץ, בישל ואפה. לקראת השעה היעודה, פרס מפה יפה על השולחן, הדליק נרות, עמעם את האורות, ושם תקליט עם נעימות ג'אז על הפטיפון*.

ניגש למזנון והוציא את הסרוויס שקיבל בחתונתו הראשונה. ניגב בזהירות את האבק והניח בעדינות את הכלים על השולחן.

פעמון הדלת צלצל. השועל נשם עמוק ופתח את הדלת. החסידה התמירה נכנסה, נשיקות הופרחו באוויר, והשועל מיהר לקחת את מעילה ולהושיבה בכסא. ברוב פאר והדר, הציג השועל את המנות.

שקט מעיק השתרר בחדר. החסידה רחרחה בחשדנות את המנה על הצלחת השטוחה, ונתנה בשועל מבט חודר. השועל המסכן לא הבין מה קורה. הוא אכל את מנתו בתאווה גדולה, מלכסן מבטים כלפי החסידה, שרק ערבבה את המנה במקורה. מיותר לציין כי השיחה לא זרמה באותו ערב, והשועל הלך לישון לבדו.

מוסר השכל: לפני שאתם הולכים לדייט, ודאו שאתם יודעים להשתמש בסכין ומזלג.

* איזה קטע, ה WORD לא מזהה את המילה "פטיפון".