טוב, זה הנסיון הראשון שלי בביקורת גילמור. קצת קשה לבקר סדרה שמראש לא לוקחת עצמה ברצינות, אבל ננסה. מקסימום, נמחוק את הפוסט ואעמיד פנים ששוב לא כתבתי פוסט שבועיים 
מה היא לובשת?
אמא שלי גידלה אותי על המשפט האלמותי "גופיה וז'קט ואת לבושה". כל העליוניות והסריגונים האלה בצבעי גלידה – מה זה?
היחסים בין אמילי לריצ'ארד
מזכירים לי ספר שקראתי, על שני אחים פינים (שוודים? נראה לי שזה שוודים אבל הייתה שם סאונה) זקנים נרגנים שגרים משני צדדיו של איזה חור, וצופים כל היום אחד בבית של השני. אף אחד מהם לא מסכים למות עד שהוא יוודא שהשני מת כבר קודם.
(בספר באה איזה אישה שמיתזזת ביניהם, עושה ביד לזקן מס' 1 (פסקה שאחריה איבדתי כל חשק לסקס לשבוע), טועמת את המוגלה של זקן מס' 2 (כנ"ל חשק למתוקים), עד שנמאס לה והיא מספר לכל אחד שהשני מת כדי שיתפגרו כבר. אולי אני צריכה לחזור לקרוא רם אורן)
עוד מישהו מתחיל לחשוד
שלוק מראה יותר חיבה לבת מאשר לאמא?
כבר היו דברים מעולם בסדרה הזו, פאריס המלכה והפרופסור מעשן המקטרות שלה ("איי ג'אסט וונטד טו סמל לייק הים אגיין" מהשבוע שעבר. עצוב).
זה כנראה קשור לעובדה שגם בכפרים הנידחים ביותר באפריקה (היי, צ'יף!) יש יותר חשמל מאשר בין השניים האלה. לורליי נראית כאילו הוקל לה שעכשיו מוסדה צריכת הקפה שלה, ולוק נראה כאילו גם הוא לא מאמין שהם אי פעם שכבו.
מי יודע, אולי זו מזימה של התסריטאים שרוצים לגמור כבר עם הסדרה. ידוע לכל שברגע שהדמויות הראשיות שלך מגלות אחת את השניה, כבר רואים את הסוף. סינדרום "בלשים בלילה", נדמה לי.
לא שאני לא יכולה להבין אותם. לתוכנית הזו בטח יש תסריט באורך שמספיק להקיף את כדור הארץ (או את סוקי, שתופחת באופן מדאיג), זה בטח מאוד מתיש.
אבל יש להם יציאות לא רעות לפעמים. ניסיתי להיזכר בכמה אבל זה נשמע מגוחך מחוץ לקונטקסט.
מה עוד היה לנו השבוע?
ג'קסון מחליף את טיילור, ומשתגע כצפוי. מעניין אם העריץ העבדקן יחזור לשלטון, הוא חביב עלי. מוסיף אווירת "חשיפה לצפון" משובחת, שהולכת קצת לאיבוד בכל ה inbreeding שיש בעיירה הזו בזמן האחרון: לורליי עם לוק, רורי עם דין, ליין (הייתה לי בארה"ב חברה שמזכירה אותה בול) עם זאק מהלהקה. זה כמו בבית ספר יסודי, שם הפול של בני הזוג הפוטנציאליים הוא הבנים שיש בד'2 או משהו. הבנים בד'1 אסורים, כמובן, כי הם "בכתה השניה". מספיק, תביאו דמויות חדשות.
סה"כ, לא פרק מהמשובחים. הדאבל דייט גרם לי לזוע בכורסתי באי נוחות.
היחסים בין רורי לדין מאמללים את שניהם. עד מתי יתעללו התסריטאים ברורי? בשביל בחורה יפה מאוד, אינטיליגנטית וחביבה יש לה אינטליגנציה רגשית מהגיהנום.
מקווה לראות בשבוע הבא:
- רורי מאריכה שיער שוב.
- דין נפטר מתספורת הרדנק שלו, שמתפתחת באופן מדאיג.
- ואז רורי נפטרת מדין.
זהו. השבוע, בתקווה, עוד פוסט לא גילמורי בעליל.
הערה אדמיניסטרטיבית:
באופן חשוד, כניסות רבות מאוד לי מגוגל שמחפשות "השועל והענבים" או "משל ומוסר השכל" או שאר פרפראות איזופוס.
אם אתה ילד שמחפש מידע לעבודה בבית ספר: סליחה, חמוד, בטח בספריה תמצא משהו יותר טוב, אל תשים לב לדודה הרעה שכותבת פה.
או אם אתה, למשל, מבוגר מסויים שחוזר לבלוג שלי שוב ושוב דרך החיפוש הזה, אז תוסיף לבוקמארקס, נו, אני אף פעם לא מחטטת בהם, נשבעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
