יכול להיות שזו התחלה של משהו קבוע. יש לי עוד הרבה תוכניות בשבילו.
הוא מאמין במוסר הישן והטוב
הוא עוזר לקשישים לחצות ת'רחוב
הוא בחור מיושן ודי אנלוגי
בעולם שמזמן הפך טכנולוגי
כי זה בכלל לא קל
להיות גיבור על
בעולם ציני ומעוך
הכל הפוך על הפוך.
הוא לא פוסט מודרניסט
וגם לא פמיניסט
הוא פשוט פנומן
הוא ג'נטל-מן!
ג'נטל-מן תמיד פותח את היום שלו באותה צורה בדיוק: חביתה משתי ביצים, טוסט, כוס מיץ תפוזים, ועיתון הבוקר.
הוא מרפרף על הכותרות הראשיות, צוחק בקול רם מהקריקטורות ולבסוף מתיישב בניחותא לקרוא את הטורים האישיים וכתבות החברה.
רוב גיבורי העל לא היו טורחים להסתכל על זוטות שכאלה. הם ודאי היו נעצרים בעמודי החדשות, קוראים אותם עד תומם, ואז ממהרים להשכין שלום בין מדינות צמאות דם, למנוע מרכבות להתנגשנה זו בזו, ושאר עניינים ברומו של עולם.
אבל ג'נטל-מן חושב אחרת. ג'נטל-מן יודע שאת העניינים הבוערים באמת, הטורדים שינה מעיניהם של אזרחים תמימים, ימצא דווקא בעמודים האחרונים.
מה מוזר ומרתק העולם שנשקף לעיניו מבעד לדפי הכרומו! הנה, למשל, דיווחים על אסון "גמר כוכב נולד 3", שם הוביל "יהודה סעדו", החלילן מהמלין, עשרות אלפי בני נוער מזוגגי עיניים לפארק הירקון.
ג'נטל-מן הרגיש במועקה לופתת את גרונו. בני התשחורת התמימים, חלב אמם עוד לא יבש על שפתותיהם, וכבר הופנטו ע"י הצליל המוזר שהפיק גרונו של אותו חייזר חובש כובע ים. בכאב נזכר כיצד ארב לייצור בחולות ניצנים בתאריך המיועד, אך זה היתל בו, הוביל את המתים המהלכים לפארק הירקון, והשאירו לחכות עד בוש.
הו, כיצד הניח לנשמותיהם של דור העתיד ללכת כך לאבדון? ג'נטל-מן הכה על מצחו בכף ידו הפתוחה, והוטח אחורה מועצמת הכאב. בחיוך עקום מישש את החבורה שקישטה את רקתו, תזכורת לפעם שבה ניסה להציל במבצע פירוטכני מרהיב חיילים שבויים בויאטנם, שמשום מה דחו את הצעותיו והמשיכו לזמר איזה שיר עליז של צביקה פיק במבטא בריטי, ועוד בהרמוניה. מעולם לא חשב שמקלט הטלוויזיה ניחן בעוצמה שכזו.
אך לא גיבור כג'נטל-מן ירשה לעצמו לשקוע בשרעפים! האיש העשוי ללא-חת המשיך לעיין בעיתון.
לאחר מספר דקות, השתלמו מאמציו:
"קורבן אופנה!" זעקה הכותרת.
קורבן? חושיו החדים של ג'נטל-מן התעוררו באחת. קורבן! אחוש מייד לעזרתו!
ראשית, יודע כל גיבור על, יש ללקט פרטים רבים ככל האפשר על המשימה. הוא הביט בתמונת הקורבן תחת הכותרת. פניו התעקמו ברחמים. עד לאן יגיע הרוע האנושי, לאן??
המסכנה שבתמונה הולבשה בערב רב של פרוות חתול ונצנצים. מכנסייה משובצים, חותלות מפוספסות בצבעי הקשת כיסו כמחציתן. היא הייתה רזה מאוד, נראתה כאילו לא בא אל פיה דבר פרט לחסה במשך שבועות.
מחוך לבן החזיק את חמודותיה, ולראשה חבשה אהיל ורוד שמחלקו העליון צמחה ערוגה קטנה של בזיליקום. ההבעה הקפואה שעל פניה הוסיפה למראה המחריד.
מי עשה לך את זה, ילדתי? לאט ג'נטל-מן בזעזוע. איזה מין אדם – לא!
איזו מין חיה! יכולה לעולל דבר כזה?
הוא הכריח עצמו להמשיך לקרוא.
"בתמונה, דוגמנית העל הותיקה נטלי (12.5) מדגמנת את הקולקציה החדשה של המעצב בעל השם העולמי יהויכין בן יפונה".
אה-הא! יהוכין בן יפונה! זהו שמו של הנבל! עטה ג'נטל-מן את מבטו הנחוש ביותר, ומיהר למלון המפואר שבו, על פי העיתון, התקיימה "תצוגת האופנה" של המנוול, בו יציג לראווה את קורבנותיו.
זמן מה מאוחר יותר, יכול היה הקהל הרב שהתאסף מסביב למסלול לראות, אם רק חפץ בכך, פרצוף משונה מציץ לו מפתח האוורור. אפילו המסכה שלבש לא הייתה יכולה להסוות את המבט הנחוש של הלובש.
היה זה, כמובן, ג'נטל-מן.
לרגע נורא אחד, היה נראה כי הרעש מחריש האוזניים שבקע מעשרות רמקולים אימתניים יכניע את גיבורנו.
לא ולא! אם חששתם שכך יהיה, הרי שאינכם מכירים את ג'נטל-מן שלנו!
חיש קל שלף אוזניות ווקמן של סוני, ושם על אוזניו. הרעש נפסק באחת.
גיבור העל קימץ את ידו לאגרוף.
בום!
חור גדול נפער בתקרת האולם המפואר. מתוכו קפץ – מי אם לא מיודענו.
הא לך! יהוכין אכזר! שאג ג'נטל-מן. שחרר מיד את קורבנות האופנה, ולא, תישא בתוצאות!
קולו המתגלגל מילא את האולם, ואחריו – שקט.
אימבסיל!
צעק פתאום יהויכין ברגש.
ההיכל נשטף מילמולים:
ראו את הקיטש!
כמה משומש! כל כך שנה שעברה, שטיק השרירנים האלה. כמה לא מקורי!
איפה התעוזה, החתרנות? איפה דמות הגבר הרגיש, השברירי?
גוויה מסריחה היא, תצוגה זו!
הקהל החל לצאת בהמוניו, משאיר מאחריו את הנבל, אדום כעגבניה.
אימבסיל מרובע לסת שכמוך! הררררסת לי את התסוגה!
הילדות על הבמה מיררו בבכי.
הווריד במצחו של ג'נטל-מן איים להתפקע. חוצפן שכמותו! ברור שאין עוד על מה לדבר כאן.
ללא מילים אסף בזרועותיו את הילדות הדקיקות שעל הבמה, בעודן צועקות באימה, וטס איתן החוצה בדרך בה נכנס.
אל תדאגו, חמודות שלי!
אמר ג'נטל-מן בקול מרגיע אך סמכותי.
אתן בטוחות עכשיו! אני הוא ג'נטל-מן, גיבור העל, ולא אתן עוד לאף אמן עינויים חסר מבטא מוגדר להזיק לכן!
כך טסו להם יחד, מעל העננים, אחד ג'נטל-מן, ועשר נערות מצווחות, לבושות במיטב האהילים, הפאייטים, והפחיות הממוחזרות שיש ליהויכין בן יפונה להציע.
לבסוף, נחתו באופן הרך ביותר שניתן לדמיין בפאטיו של מקדונלדס.
שם הניח אותם ג'נטל-מן, וניפח את חזהו.
אתן בטוחות עכשיו. אני משאיר אתכן כאן, כדי שתאכלו ארוחה עשירה בפחמימות וסוכרים. עליכן להשמין קצת, השהות בצינוק של נמסיס זה לא היטיבה עם בריאותכן!
אמר האיש.
אחת הבנות, ככל הנראה זו שצולמה לעיתון, התעלפה. אחרת פתחה את פיה, אך ג'נטל-מן עצר אותה:
לא, לא, יפתי! אין צורך להודות לי. זהו תפקידו של גיבור העל בעולמנו, ואני ממלא אותו בגאווה!
כשכילה לדבר, הסתובב וטס לו משם.
לו היה משתהה עוד רגע אחד, היה רואה את הילדה מקיאה את נשמתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
