שקט נפשי.

ואין לי מושג אם ההחלטה הזו הייתה לטובה, אבא שבשמיים יבהיר לי מתישהו. יש לי חור כזה בלב, אני צמאה למישהו שימלא אותו. הלוואי שאני אמלא אותו יום אחד, בלי קשר לאנשים אחרים. אני מתגעגעת אלייך. לריח שלך, לזה שיכולתי לחבק אותך חזק ולתת לך מלא נשיקות על הפרצוף, מתגעגעת לבית הזה שנתת לי. הרגשתי שמצאתי את המשפחה שלי איתך.

ועם זאת.. המחשבה הזו שאני רק בת 22 ואתה הגבר הראשון שנתתי לו לעבור את כל המחסומים ולהכנס לי ללב, וכבר עכשיו אני מרגישה שהשגרה משתלטת עלינו ורק אני מתה מפחד ממנה.. אתה נראה כאילו אתה אוהב אותה, ששום דבר לא מתנדנד חזק מידי, הכל יציב. משעמם אותי יציב.

אני רוצה להיות משהו בחיים האלה, אני מרגישה שאתה לוקח מקום גדול מידי ואני לא מוצאת כוחות להרים את עצמי למעלה.

אני אוהבת אותך ומקווה שיהיה לך טוב. אולי יום אחד אני אבוא אלייך ואתה תקבל אותי בחזרה. אני מקווה שאני עדיין אהיה הבאבי שלך..