אני חושבת עלייך, חושבת הרבה.. לפעמים איך שאני פוקחת את העיניים. אני אוהבת להיות איתך אבל שונאת את התופעות לוואי אחרי זה.
אני לובשת את השמלה הזו עכשיו ונזכרת במבט שלך כשראית אותי איתה בפעם הראשונה שלבשתי אותה. סרקת אותי 3 פעמים לפני שהצלחת להגיד לי שלום.
יש לך ידיים גדולות כאלה, כשאתה נוגע בי זרמים עוברים לי בגוף, גם כשאתה נוגע בי אני מלאת מחשבות.. בעיקר מתפללת שזה לא יפסק. אל תפסיק לגעת בי, לישון לידי, להסתכל עליי.. מפחיד אותי ההרגשה שאני אולי מפתחת איזשהי חרדת נטישה איתך, אני לא יודעת מה זה בדיוק.. אני כל כך לא רוצה שתלך אף פעם, אני רוב הזמן מרגישה חלשה מידי לבקש ממך להישאר אז אני מוותרת ואתה הולך ואני נצבטת אבל משכנעת את עצמי שאתה הולך בצורה זמנית אז הכל בסדר. למרות שאני יודעת שאולי זו הפעם האחרונה שאני אראה אותך
רציתי להתרכז בעצמי ואני מוצאת את עצמי מתרכזת בלשכנע את עצמי לא לחשוב עלייך.. והמשפטים שלי יוצאים מתוסבכים כי אתה זה שמתסבך עם הרוצה לא רוצה הזה שלך, אם העולם הזה לא היה מזוייף ומלא צביעות הייתי יכולה לשאול אותך איך אתה מעז לא לרדוף אחריי אחרי שאני מעניקה לך כל כך הרבה אהבה וחום, אבל אני יודעת שהתשובה הזו לא אמיתית ואולי האהבה והחום על מגש של כסף זו הבעיה
שנה שעברה התחפשתי לדבורה ונראה לי שהשנה נעקצתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
