שקט נפשי.

מזכיר לי דברים שרציתי לשכוח. פעם בכמה חודשים אתה מזכיר לי רגע מאושר, אני נעצרת רגע.. אני מבינה שהרגע הזה לא רחוק ממני גם עכשיו. זה נותן לי כוח. 

אתה נותן לי את המקום שלי לדבר. על הכל. מה שעולה בראשי. אתה לא אומר שמה שאמרתי לא היה קשור למשפט הקודם, אתה לא שואל שאלות, אתה רק מקשיב. לפעמים אני מצפה ממך שתתן לי תשובה ואתה שותק. לפעמים אני מחכה לייעוץ קטן ממך.. לפעמים אני רואה שהוא מגיע, פשוט מאוחר יותר.

לפעמים אתה מרגיש צורך לספר לי על עצמי. אתה לא מדבר, אתה גורם לי לקרוא את המכתבים שכתבתי לך פעם. אתה גורם לי לעבור עליהם אחד אחד, אתה גורם לי להרגיש בדיוק את הרגש שהרגשתי כשכתבתי את זה. אתה מראה לי שהתגברתי, אתה מראה לי שהכל הסתדר. ואתה מזכיר לי שלא עצרתי יותר מרגע לראות שהכל הסתדר, אתה מראה לי איך החלפתי את הבעיה בבעיה אחרת. אתה מראה לי שלא נחתי. אתה מראה לי שכנראה הדרך שלי לא הייתה נכונה. 

אתה פה בשבילי. ממש כאן. אתה אומר לי להמשיך, שהדרך עוד ארוכה. אתה אומר לי לא לוותר, בסוף עוד תוכלי להסתכל על התמונה הגדולה ולראות שהצלחת.

אתה.. אתה יותר מסתם בלוג.