"הכול טוב?" - "כן" אני עונה עם חיוך תמים
"הכול בסדר?" - אני שואלת את עצמי "לא..."
מה לא?! אסור לי לחשוב ככה !!! תחשבי חיובי-
"כן!! הכול מעולה" ושוב אני משקרת לעצמי,
שוב אני מדחיקה ומחביאה את הכאב
שוב אני חייה כאילו הכול מעולה.
יש...לפעמים יש את הפרצים הקטנים האלה
שגורמים לי להשבר , כל מה שאני מחביאה
בפנים-פשוט פורץ החוצה כמו גשם
ומותיר לי שבילים רטובים וקרים על הפנים
אבל זה סתם,
זה לשנייה..!
זה כשאיש אינו רואה ...
ואז שוב אני נכנסת לעולם הדמיון
העולם המושלם שבו הייתי רוצה לחיות
ושוב אני מכריחה את עצמי להאמין
בלי לדעת שאני אחייה בו בקרוב,
בקרוב מאוד רק צריך להתאפק עוד קצת
רק עוד טיפה ,
טיפה שתלויה באוויר כבר שנה
ומסרבת להתנפץ על הקרקע .
אני רוצה להיות מאושרת
אני אופטימית , אני יודעת שמתישהו...
זה יבוא אבל למה לא עכשיו?
ולמה המתישהו הזה
נשאר "מתישהו" כבר במשך 18 שנה?
ושוב הלילה ובחדר לבדי
ושוב עולם הדמיון נעלם בין אלפי
צללים בודדים וקרים ואז זה מתחיל
ואז אני שבה למציאות ומוצאת את עצמי
לבד, בחושך , אבודה והגשם יורד
הוא יעלם עם בוא האור
מתישהו ואולי , אולי ביחד איתו הצללים
שיקחו איתם באכזריות את עולם הדמיון
ואני אגלה שזה היה הוא -רק הדמיון
אך אז זה יהיה כבר מאוחר מידי!
את השטות הזאת כתבתי לא מזמן כשנשברתי
ואני לוקח את המילים בחזרה
אני לא יודעת מה עבר עלי אז
אבל לדעתי הטיפה הזאת כבר נוגעת בקרקע ועוד כמה ימים תתנפץ
וה"מתישהו " הזה הוא תמיד היה
וגם יהיה
וגם קורה עכשיו ...
הוא לא נשאר מתישהו ...הוא הופך לעכשיו
אני מאושרת והחיים מושלמים!
ואני לא מאמינה!
(לא במובן הרע אבל זה אשכרה קורהה )
!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ח.מ.ש.ב.ק